עודד
|
לפני 21 שנים •
23 בדצמ׳ 2004
העונש, מוקדש לאותה אחרונה..
את הלכת ולא אמרת דבר
נשארתי לבדי, וקר נותרו בי רק שאלות הוצאתי כבר את הדמעות. את נכנסת אלי עמוק עם מילים וחיוך מתוק לא הזהרת לפני שכבשת והיה מאוחר לפני שנטשת. כמו נווד אני משוטט מנסה להבין את החטא כי קשה לי העונש על אותו החודש. את היית לי עולם שלפתע נדם אני מרגיש לבד אין פה אף אחד. את התחושות שבי לא הצלחת לכבות אבל אני מחכה לא אמשיך לנסות. |
|
|
|
|
|