Uranus |
לפני 19 שנים •
28 בדצמ׳ 2004
הלילה הזה...
לפני 19 שנים •
28 בדצמ׳ 2004
Uranus • 28 בדצמ׳ 2004
במבט נוקב אל נשמתך אחדור,
ובקרבך תשוקתך תחל לבעור. את חושייך אגביל, את זהותך אשלול... לא אדם, לא אישה, לא שפחה. הלילה הזה, את תהיי לי לחור. |
|
nerissa(אחרת) |
לפני 19 שנים •
28 בדצמ׳ 2004
לפני 19 שנים •
28 בדצמ׳ 2004
nerissa(אחרת) • 28 בדצמ׳ 2004
אוראנוס? דרלינג? הכל בסדר שם?
|
|
קליבר(שולט) |
לפני 19 שנים •
28 בדצמ׳ 2004
נו שויין
לפני 19 שנים •
28 בדצמ׳ 2004
קליבר(שולט) • 28 בדצמ׳ 2004
היא תהיה לחור
ככה הוא אמר השאלה אם היא יודעת? |
|
ים_yam(לא בעסק) |
לפני 19 שנים •
28 בדצמ׳ 2004
לפני 19 שנים •
28 בדצמ׳ 2004
ים_yam(לא בעסק) • 28 בדצמ׳ 2004
היא יודעת
היא מצפה לזה היא בוערת מתשוקה מהמחשבה לשמש לאדונה חור אנושי... היה כבר לנו פעם דיון מעמיק על זה בצ'אט. |
|
melody |
לפני 19 שנים •
28 בדצמ׳ 2004
לפני 19 שנים •
28 בדצמ׳ 2004
melody • 28 בדצמ׳ 2004
זה נהדר, אורנוס !!!
|
|
star |
לפני 19 שנים •
28 בדצמ׳ 2004
לא נסחפנו קצת ?
לפני 19 שנים •
28 בדצמ׳ 2004
star • 28 בדצמ׳ 2004
כנראה שכבר לא תזכה בפרס נובל לספרות על החמשיר הזה,
אם זאת, מותר גם להשטטות כאן לפעמים וזה ממש ממש נחמד. |
|
Master_Abra_Kadabra(שולט) |
לפני 19 שנים •
29 בדצמ׳ 2004
לפני 19 שנים •
29 בדצמ׳ 2004
Master_Abra_Kadabra(שולט) • 29 בדצמ׳ 2004
שירתו של אורנוס מבטאת את אוקיינוס הרגשות המפעפע בליבו. כמו מרטיר זועם, ניצב כאן המשורר וחותך במילים חריפות את האויר, בעודו מותיר את הקורא נטול נשימה, מתנשף ומפלבל בעיניו במבוכה יוקדת, המעורבת בלהט אמיתי של זרמים התת קרקעייםמפעפעים.
הזעם, התשוקה והשמחה מתערבבים ביצירתו של אורנוס, בבהביעו בתמציתיות ובנחרצות את משנתו הנוקבת. כאותו פסל המגלף במילים, כמו אופה המחורר כעכים בידיו (או לא) מיטיב אורנוס להביע את מצוקת הקיום האנושי , יחד עם הבעת הקרינה הקורנת במצח נחושה מהחור השחור הקוסמי הקיים בכל אחד ואחת, הוא הוא מהות ה"ריק" הממלא אותנו בתובנה אינסופית אודות פועלו של האדם כנגד כוחות הטבע,בעודו נעזר בהם ללא חת. אחלה שיר. |
|
Aragorn(שולט) |
לפני 19 שנים •
29 בדצמ׳ 2004
לפני 19 שנים •
29 בדצמ׳ 2004
Aragorn(שולט) • 29 בדצמ׳ 2004
Master_Abra_Kadabra כתב/ה: שירתו של אורנוס מבטאת את אוקיינוס הרגשות המפעפע בליבו. כמו מרטיר זועם, ניצב כאן המשורר וחותך במילים חריפות את האויר, בעודו מותיר את הקורא נטול נשימה, מתנשף ומפלבל בעיניו במבוכה יוקדת, המעורבת בלהט אמיתי של זרמים התת קרקעייםמפעפעים.
הזעם, התשוקה והשמחה מתערבבים ביצירתו של אורנוס, בבהביעו בתמציתיות ובנחרצות את משנתו הנוקבת. כאותו פסל המגלף במילים, כמו אופה המחורר כעכים בידיו (או לא) מיטיב אורנוס להביע את מצוקת הקיום האנושי , יחד עם הבעת הקרינה הקורנת במצח נחושה מהחור השחור הקוסמי הקיים בכל אחד ואחת, הוא הוא מהות ה"ריק" הממלא אותנו בתובנה אינסופית אודות פועלו של האדם כנגד כוחות הטבע,בעודו נעזר בהם ללא חת. אחלה שיר. |
|
לחישה{הקול} |
לפני 19 שנים •
29 בדצמ׳ 2004
לפני 19 שנים •
29 בדצמ׳ 2004
לחישה{הקול} • 29 בדצמ׳ 2004
מחורר במילים
מנקב במבט מסלק הצידה כל זכר לאישיותה. מה עוד נותר לה, מלבד להיות חור? חריף לי למקרא השורות שלך, אוראנוס. חריף כזה שמעורר את בלוטות הרוק...ובעיקר..מענג. |
|
fuxia |
לפני 19 שנים •
29 בדצמ׳ 2004
לפני 19 שנים •
29 בדצמ׳ 2004
fuxia • 29 בדצמ׳ 2004
אוראנוס..........
אחלה ! |
|