| שניצלית(נשלטת) |
לפני 22 שנים •
21 בינו׳ 2005
לא מצאתי שם
9 בבוקר, אתה הגעת. בדיוק חזרתי מה"סופר פארם" אחרי שאמרת לי לקנות כפפות חד פעמיות.
הכל נשאר אותו דבר.. נסחפנו לשלב הגישושים ההדדיים, השלמת פערים, גוף נצמד לגוף, אני התגעגעת למגע שלך. ------------------------------------------------------------------------------------------------ "באיזשהו שלב אנחנו צריכים להתחיל" אמרת ואני נדרשתי לעמוד, להתפשט ואז לחזור לשכב לידך. אני איטית יחסית, רועדת, לחוצה פחד. נשכבת על הצד לידך, השיחה עוד יחסית קלילה, סוגרים פרטים אחרונים, אתה מודיע לי שזו הולכת להיות חוויה משותפת של שנינו והכי חשוב שתשאר התקשורת ההדדית. אני מסכימה איתך. אתה נשכב לאורך המיטה, אני ערומה עם ישבני מולך ופניי לכיוון רגליך. מלקקת ואתה מחטט בתוכי. המון זמן לא הרגשתי את התחושה הזאת, היא מרתיעה ומלחיצה אותי. נדרשתי להביא את השוט. אני כל כך שונאת את השוט השחור הזה! יום לפני זה ביקשתי ממך עזרה, אני לא מצליחה להתגבר על הפחד מפני הצלפות בגב, רציתי שרק אתה תעשה את זה וכך היה. התחלת להצליף בגבי ובישבני תוך כדי שאתה שוכב ואני מלקקת את כפות רגליך. זה כאב כל כך. לא הצלחתי להכנס לספייס המיוחל, אתה לא רצית אותי שם, אלא איתך, בשיא הריכוז, סופגת את כל הכאב הזה בהנאה. היה לי קשה, נלחמתי בעצמי כל כך, השוט המשיך לנחות עליי בעוצמה הולכת וגוברת.. הוא נראה כל כך תמים למראה. מדי פעם אני חושבת על האצבעות שלך, דקות לפני ההתחלה אמרתי לך שיש לך יד עדינה יחסית, אמנם היא עוטפת את כל כף ידי אבל היא עדיין עדינה, אצבעות יפות לא מכוערות וסדוקות.. או או מה שהיד הזאת מסוגלת לעשות, כמה כוח יוצא ממנה. פעמיים דרשת שאספור את ההצלפות שאני סופגת, ואני שמחזיקה מעצמי מזוכיסטית אמיתית התחלתי לבכות כבר בהצלפה העשירית או התשיעית, ואתה המשכת. פעמיים הגעתי ל30.. וזאת בנוסף להצלפות שהיו בין לבין. כל הזמן משכת בשיערי, דאגת להחזיר אותי למקום אליו אני שייכת, כנועה לך, מתמסרת לך, מסירה את כל החומות שיש לי בד"כ, ללא טיזינג! אתה לא רוצה אותו. אתה רוצה אותי כנועה! ניסיתי, בחיי שניסיתי. מדי פעם נפלטה לי שטות או התחכמות. לא ויתרת לי. גם כשהתחננתי שתוותר לא הסכמת. אתה מכיר אותי טוב אני לא מכירה אותך עד כדי כך. הייתי בטוחה שאני אוכל פה ושם "לסדר" אותך, "שליטה מלמטה" מה שנקרא.. טעיתי. אני בד"כ מאוד טובה בקטעים האלה, משום מה איתך אני נכשלת, אתה לא נותן לי להגיע לשם. אני תמיד חושבת שאני אדע לצפות את התגובות שלך ואני טועה. איזה מן דום אתה? רך? קשוח? אין לי תשובה. כל פעם אתה משהו אחר. מה שאתה רוצה להיות. כשאתה רוצה אתה הכי רע, הכי אכזרי, האדם שממנו אני הכי מפחדת ובמשנהו אתה מרגיע אותי ותומך בי ומלטף, מחבק, נותן לי הפסקה.. כל פעם מחדש אני מנסה וכל פעם נכשלת. בשלב מסויים נעמדת והמשכת להצליף בי, כבר בהצלפה הראשונה התקפלתי כולי, קרסו לי הברכיים ופרצתי בבכי.. --------------------------------------------------------------------------------------------- אמרת שכל כמה זמן תתן לי הפסקה, זה לא יהיה סשן רצוף כי אתה לא רוצה ליצור עומס בפעם הראשונה אחרי... כל שעה, שעתיים תתן לי הפסקה, מתי שתראה לנכון. --------------------------------------------------------------------------------------------- הפלת את השוט והתחלת לנשק אותי עד שנרגעתי, דקות אח"כ הרמתי את ראשי וחייכתי אליה, כולי רפויה כמו בובה על חוט, תעשה בי מה שאתה רוצה. הפסקה. אני כל כך צריכה את זה עכשיו! רבע שעה אחרי חזרנו לאותה לנקודה. זיינת לי את הגרון עד שכמעט הקאתי כל פעם. קירבת את הפח לידי וכל פעם פלטתי יריקות לפח. עד שהרגשתי את הצריבה בגרון. כל פעם שכמעט נחנקתי הרגשתי את הזין שלך מתקשה עוד יותר בפי. השכבת אותי על המיטה, על ידך לבשת כפפה חד פעמית. דחפת את התחתונים שלי לפי, אתה רוצה דממה. התחלת לשחק לי באיזור התחתון, מעגלים, משכת פה ושם.. עד שהתחלת לחפור. אצבע ועוד אצבע וכבר כל היד שלך בפנים. זה מתחיל לכאוב, אתה מורח כמות נדיבה של KY וממשיך. התרוממת ונשכבת לצידי תוך כדי שאתה חופר בתוכי. הפנים שלך מולי מביטות בי אני מנסה להתרכז, לשכוח את הכאב, הוא לא קיים. תרגעי אמרת לי, את חייבת לנסות להרפות. תוך כדי ברור לי לגמרי שאתה ממש לא מתכוון להרפות, אין לי פה בכלל בחירה, אני חייבת להרפות! והדמעות זולגות ואתה נהנה מהכאב שלי ובו זמנית מרגיע אותי, נמצא שם בשבילי- שוב זה מוכיח לי כמה אני לא יודעת לצפות אותך. מחרמן אותי לגמרי שאתה גם מכאיב לי וגם נמצא שם בשבילי, לא מתפשר – אתה קובע את החוקים. אתה אוהב לראות את הפחד בעיניים שלי, את דמעות הכאב שלי, את היבבות והצווחות החנוקות, אמרת לי. אני חייבת להשתין. אתה לא נותן לי, מחזיק אותי עוד קצת. הפסקה. אני רצה לשירותים, לא יוצא כלום, התחתונים עדיין בפי ושום דבר לא יוצא. אני חוזרת, כואב לי ואני לא מוכנה עוד לחזור לסשן, אני חייבת להשתין!!! חזרה לסשן. אתה שוב מתחיל לחפור, אני לא יכולה! אני חייבת פיפי! אנחנו נשחק משחק קטן אמרת לי. הגפרורים לידך ואתה עומד להבעיר גפרור ליד הפטמה שלי. פעם ראשונה האויר שיוצא מפי מכבה אותו, אתה כועס ומדליק עוד אחד, אני נרתעת והגפרור מסתיים, עוד ניסיון. אתה לא מוכן לוותר לי! אני עוצמת את עיניי חזק חזק, הדמעות זולגות וזה כבר נגמר, הצמדת גפרור בוער לפטמתי, זה לא היה כל כך נורא.. אני נדרשת למצוץ לך שוב, להחנק מהזין שלך יותר נכון.. אתה עומד לגמור ואני נדרשת לבלוע לך. לא משנה כבר מה אמרתי כאן, אבל הכרזת בסוף הפסקה. אני לא מרוצה, לא רוצה הפסקה, לא רוצה שייגמר. פחדתי שזה סוף הסשן, זו רק הפסקה אמרת, גם ככה אנחנו צריכים לאכול.. אני רצה לשירותים- הללויה! זה יוצא.. אני יותר רגועה.. הולכים לאכול. השארת לי חותם על היד, נשיכה שסימנה לא עבר במשך שלושה שבועות! אני מאושרת כל כך.. חזרה לחדר.. אני מתחננת להמשך הסשן. שוב הצלפות, כואב ליייייייייייייייי ואני כל כך רטובה. נעמדתי עם הקולר על המיטה לדרישתך, אתה שכבת , שניה לפני שנראה לי שאתה תתן לי רשות לשבת\לשכב אני קולטת את מבטך המום ומסתכלת למטה. אני מטפטפת. מה זה מטפטפת.. כל המיצים שלי פשוט נוזלים ממני כמו מבקבוק מים בלי הגזמה. אתה מסתכל ומחכה שקור הרטיבות יגיע למיטה. אפשר לתזמן שעונים לפי הזמן שלוקח לזה להגיע למטה אמרת לי. אני צחקקתי. יש סימנים סגולים ליד הפטמות שלי.. נשיכות, צביטות.. אתה אומר לי לגשת למראה להסתכל על הסימנים בישבני. הם נעלמים אחרי שבוע, קיין היה עשוי להשאיר יותר סימנים... חבל. רגע, דופקים בדלת. רצתי לפתוח. אנחנו לא לבד עכשיו, אני נדרשת להיות בשקט. אתה טוען שאני הרבה פחות מרדנית פתאום. השקט הופך אותי לרגועה יותר, אתה טוען שאם זה מגיע מרצון שלי אני עושה את הדברים הסוטים ביותר. אני לא מסכימה איתך. אבל כשהיינו צריכים להיות בשקט עשיתי דברים בד"כ אני מתנגדת להם. נראה לי שזה בגלל שאני לא יכולה להביע במילים את ההתנגדות כשאנחנו לא לבד אז אני מוותרת. היום בערב זה נר ראשון של חנוכה, אז למה לא לחגוג את האירוע? ונר כחול כבר מתחיל לטפטף על פי הטבעת שלי, אני מתכווצת בפחד ואתה מרים אותו יותר גבוה, אתה שם איתי. מפתיע אותי, קשוב לי מאוד.. כלום לא השתנה והרבה מאוד השתנה. המרדנות שלי נעלמת ואני דוחפת לשון לפי הטבעת שלך. איכס!!! אני דחפתי לשם לשון! אני בחיים לא עושה את זה. רגע, תן לי לנסות עוד פעם... מה לעזאזל עובר עליי????????? 10 שעות הייתי איתך, זו היתה חוויה מטריפה... |
|
|
| שניצלית(נשלטת) |
לפני 22 שנים •
21 בינו׳ 2005
סופסוף הקלה!
|
|
|
| קליבר(שולט) |
לפני 22 שנים •
21 בינו׳ 2005
ברוכה הבאה ניקי
כתבת מדהים ובסוף עוד באה הקלה ..
אז : 1. תודה על השיתוף בחוויה 2. שתהני כאן 
|
|
|