מצליף חזק |
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
אני שפוט – או וידוי מזעזע של דום מפוכח
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
מצליף חזק • 3 בפבר׳ 2005
זה התחיל לפני 7 חודשים...
עד אז, כל חיי הייתי בבועה אני, אני, אני וכל מה שבא עם זה [שוט, אזיקים, נהנתנות ללא גבולות וגו']– לא שזה רע, ולא שלא נהניתי, אבל כשהבועה פוקעת זה כואב ומצד שני גם מהנה וחדש. אני כבר בן 37 וקצת, וכולם יודעים שהמשברים נעשים כואבים יותר ככל שאתה מתקדם בגיל. לאור זאת, אתם בטח תעריכו יותר את החוויה המתקנת שאני עובר. אני כבר רואה את התמיכה מעמיתי המתחלפים/ות המאמצים אותי אל ליבם, את הבוז המופגן מאלו שדבקים ב"דומיות" שלהם, בבועה, כאוחזים בקרנות המזבח, ואת השפוטים/ות שמצקצקים בלשונם ואומרים – נראה אותו מקבל עשירית ממה שעשה לנו... בתור דום נמנעתי מלעסוק באחת ההסתעפויות של התחום [ביזאר]. ולא שלא התבקשתי [אפרופו שליטה מלמטה]. משום מה היה לי תמיד חסם פסיכולוגי. בתור שפוט מצאתי את עצמי להפתעתי מתענג על כל סשן ביזאר, כמעט שמח על הזכות שנפלה בחלקי להיות שותף ל"עשייה" ברוכה כ"כ... כן, אני שפוט. שפוט גאה, במערכת יחסים 24/7 תובענית ביותר שכוללת בין היתר מתן שירותים שונים בכל שעות היממה, תמיכה כספית, ביזאר לסוגיו, ובעצם הכל. אין לנו חוזה בעלות כתוב, אבל זה המצב דה-פקטו. אני מנוצל, מצוץ עד תום, הולך לישון מותש ונכון לקום מתי שיצווה אותי האדון שלי, ואוהב את זה. אוהב מאוד. שלא תחשבו שפקיעת הבועה היתה קלה. בעצם כבר אמרתי שהיה כואב ובעצם נוסף, כל פקיעת בועה מעצם ההגדרה אמורה לכאוב. זה היה כרוך בהרבה ויתורים על הרבה חירויות שהיו לי כשהייתי דום ואולי אפרט יותר בפוסט אחר כשתנוח עלי המוזה. אולי רק כדי לאפשר לכם לטעום מחיי החדשים אספר לכם על הסשן שהיה לי היום בבוקר. הוא קרא לי כשהתעורר. אני כמובן כבר הייתי לבוש ומוכן. עשיתי מה שתמיד אני עושה בבוקר, עבורו. עוד אני טורח סביבו, הוא סתם כך, ללא אזהרה מוקדמת, השתין עלי. ניתן היה לראות עליו את תחושת הסיפוק והעילוי מהאקט הזה, והחיוך שלו כשסיים, במקום להרגיז, שבה את ליבי. ואני, במקום להתרעם, להרגיש מושפל או כל מיני תחושות שהייתי חש בעבר בהקשר זה, חייכתי, אמרתי תודה, סיימתי את המטלה שביצעתי עבורו באותו רגע ורק אז הלכתי להתקלח שוב ולהחליף בגדים בדרך לעבודה. וזו היא רק ההתחלה, לה, לה... הסיפורים המזעזעים באמת יובאו, כאמור, בהמשך. הוא לא אמר לי אם הוא מרשה שאכתוב פה מי הוא. מי זה האחד שהצליח להוציא ממני את השפוט הרדום שבי, את הילד הטוב, את הצייתן... אבל במקרה שלנו אי ידיעה פותרת, או שתיענש בחומרה לאחר מכן... אני בכל מקרה מוכן לשאת בעונש בגאווה. זה התחיל לפני 7 חודשים בבית החולים תל השומר במחלקת יולדות. נולד בן זכר במשקל 3100 גרם. מומלץ ביותר [גם לדומים שבינינו]. |
|
שמשון(לא בעסק) |
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
שמשון(לא בעסק) • 3 בפבר׳ 2005
הרשה לי לעודד אותך.. אתה שפוט לכול החיים עכשיו
יום קסום נעמה. |
|
אליס בארץ הפלאות(לא בעסק) |
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
נהדר!!!
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
אליס בארץ הפלאות(לא בעסק) • 3 בפבר׳ 2005
מזל טובבבבבבבבבבבבבבב
|
|
SIVAN(אחרת) |
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
איזה כיף..............
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
SIVAN(אחרת) • 3 בפבר׳ 2005
התיאור המיוחד שלך ממש הפתיע וריגש אותי,
המון מזל טוב .....שמחה בשבילך. |
|
מיינד |
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
שינוי חיובי בממלכה
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
מיינד • 3 בפבר׳ 2005
ההפתעה היא הגורם המהנה הבסיסי
תן לו לשלוט ותן לעצמך ליהנות תרגיש אל תחשוב מיינד |
|
babywoman(אחרת) |
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
babywoman(אחרת) • 3 בפבר׳ 2005
איזה כיף לך. איזה כיף לקרא את האושר והסיפוק בין השורות ובתוכן.
בייבי |
|
lori{ע_מ} |
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
lori{ע_מ} • 3 בפבר׳ 2005
שיהיה לך בכיף!
|
|
abcd |
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
abcd • 3 בפבר׳ 2005
תאר לך מה היה קורה אם היתה נולדת דומית במשקל כבד של 4200..
מזל טוב |
|
ve-ra{Q} |
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
ve-ra{Q} • 3 בפבר׳ 2005
אויש, פואנטה ראויה לשמה!
( לאור סילוף המונח פואנטה, הרשו לי להבהיר- סיפור פואנטה: סיפור שבסופו מתגלה פרט או מתגלים פרטים השופכים אור חוזר על הסיפור כולו ומחייבים את קריאתו מחדש) _{li-at{U_ |
|
בטי בום(שולטת) |
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
גם אני נאלצת לצאת מהארון ....
לפני 19 שנים •
3 בפבר׳ 2005
בטי בום(שולטת) • 3 בפבר׳ 2005
אני סאבית גאה כבר 12 שנה של מלכה אמיתית שנולדה ככה .
השליטה המנטאלית שהיא עושה לי אני הולכת אחריה כל היום כבר מעל לעשור זוחלת על הריצפה לידה (לאסוף גרבים ) ואין מילת ביטחון אין שפוי, בטוח אבל לפחות יש הסכמה . למזלי לדומית שלי יש עוד כמה סאבים (ההורים והאחים שלי ) כך שלעיתים העבודה מתחלקת . מזל טוב |
|