| גיום אפולינר |
לפני 19 שנים •
10 בפבר׳ 2005
ראי ראי שעל הקיר
ואת רצית את זה ככה לא כן? ככה, ממש כך.
על בטנך, שוכבת על השולחן הכבד. ידייך אזוקות לפינות השולחן ורגלייך עומדות על הרצפה פסוקות לרווחה רתוקות לרגלי השולחן. ואגנך, פעור מולי ממתין. אבל רצית גם את הצעיף. כן, אותו צעיף צמר דוקר עוטה את עינייך חוסם ממך את עלטת החדר. ואת ממתינה והנה זה בא, ממש כמו שרצית, היד המתדפקת על שערי הכוס שלך שהוא כבר רטוב כולן... אז מה? מרגישה את האצבעות מחטטות בתוכך? חודרות אלייך ללא אומר ודברים? כך רצית ולזה ציפית? נחדרת אצבע אחר אצבע, עד מלא כף היד... ציפית גם שאחרי שתגמרי הזין שלי יחדור אלייך? אבל לא שם, אלא בתחת. אבל בטח לזה לא ציפית שלפני שאגמור בתוכך ואשחרר לתוכך את המטען החם אתיר את הצעיף למען תוכלי לראות עצמך ניבטת אלייך בראי הניצב מולך, מוארת קלוש החודר מבעד לשלבי התריס. ואת קולטת בעינייך את מהות הרגע והמעמד... ציפית לזה וגם רצית.... לכך שאקח אותך ברכות ואובילך אל קצה המסדרון ובחדר האמבט אקלח אותך במקלחת זהובה שתיזלוג על פנייך ועל חזך בעודך כורעת לך באגן האמבט, מביטה מטה ורואה את הנוזל הזהוב נקווה למרגלותייך... הרי רצית בזה, לא כן?... אהובה |
|
|
melody
|
לפני 19 שנים •
10 בפבר׳ 2005
נכנסתי בזכות אפולינר... איך לא.
נשארתי בגלל הקטע שאהבתי מאוד. |
|
|
| לחישה{הקול} |
לפני 19 שנים •
11 בפבר׳ 2005
המראה...
המראה הזו..
כל כך מפחידה. וגם כאשר יוסר הצעיף, העיניים נותרות עצומות - אטומות שלא לראות את האמת העירומה... |
|
|