לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

המוסיקה בדאנג'ן

אנדרפוט
לפני 19 שנים • 16 בפבר׳ 2005

המוסיקה בדאנג'ן

אנדרפוט • 16 בפבר׳ 2005
אז ביקרתי בשלושה ימי שלישי ברציפות והיה כל כך נחמד עד שאני קצת מצטער להיות בחזרה בחו"ל, יש במועדון איזו אינטימיות חצי מופרעת כזאת שממש עשתה לי את זה.

בעניין המוסיקה אני קצת התאכזבתי, מקום כל כך מיוחד עם אנשים כל כך צבעוניים (שלבושים בטי-שירט שחור) והפס-קול ממש מביש. אמנם מדי פעם יש יציאות יפות, אבל זה נראה שהדי.ג'י דואג להרוס את העניינים בדייקנות של שעון שוויצרי.

הכל מתחיל בקונספט - אנשי פטיש הם אנשים די אפלים שלובשים שחור גם מחוץ למועדון ולכן הם אוהבים רוק-כבד ומוזיקה גותית. זהו כמובן בולשיט דרגה ראשונה - רוב אנשי הפטיש, או הקהילה, לא קשורים בשיט לפאנק, מאגיה שחורה, גותיקה או לצבעים כהים. אז למה לטחון להם במוח?

למה לא פשוט לשים מוזיקה סקסית, ואני לא מדבר על האוס או ר'אנ'בי, אני מדבר על מוזיקה איכותית שתעניק ווייב סקסי למקום ותשרה על הנוכחים השראה מרגיעה וחברותית.
במקום זה מנגנים שם היום כל מיני טרקים סוג ב' של מוזיקה תעשייתית למחצה שרק מכניסה ללחץ ויוצרת אווירה ערפדית של שפיכות דמים ממששת ובאה, כאילו שכולם שם באו לקבל טיפולי מדיקל ואקסטרים סאדו-מאזו.

ברור לי לגמרי שהמוסיקה בימי שלישי היא סוג של מדיניות של המועדון, נסיון ליצור אווירה רוטטת ואפלולית, מעין אנדרגראונד אולי אפילו חתרני - קאט דה בולשיט, זה נשמע רע, במיוחד כאשר משלבים את זה עם להיטי שנות השמונים שמנסים להרקיד קצת את הנוכחים.

בקיצור, מוזיקה מחרמנת ואפלה לא חסר (מאסיב-אטאק, פורטיס-הד, וכדומה) אז למה להיתקע על ניין-אינץ'-ניילס?
Black Roses
לפני 19 שנים • 16 בפבר׳ 2005
Black Roses • 16 בפבר׳ 2005
בעניין הסוג ב' וכדו' שרשמת זה עניין של טעם אתה לא יכול לקום ולהתחיל להקניט סגנון מוזיקה שלא מוצא חן בעינייך מילא זה היה סתם מיינסטרים היה עוד אפשר להבין אבל מוזיקה אכותית להפוך אותה לסוג ב'????
זיקית
לפני 19 שנים • 18 בפבר׳ 2005

אז ככה

זיקית • 18 בפבר׳ 2005
"אתה לא יכול לקום ולהתחיל להקניט סגנון מוזיקה שלא מוצא חן בעינייך" :

קודם כל אי אפשר להקניט סגנונות מוסיקה. אפשר להקניט אנשים. ואפשר לרדת על איזה סגנון מוסיקה שלא מוצא חן בעיניך (פתאום היחס שלך להבעת דיעות פחות ליברלי מכשהיה מדובר בדיעות הגזעניות שלך על כושים ?) מאחר וזה פורום פתוח להחלפת רעיונות. ואם אנדרפוט סבור שהטרקים שמנגנים במועדון הם סוג ב', זו זכותו המלאה.

לענייננו - אני מסכימה עם אנדרפוט במליון ואחת אחוזים, אם כי הייתי שמחה למוסיקה בסגנון שהוא ציין (מאסיב וכו'), שתלך ותתפתח להאוס-דאנס צרפתי, למשל גאס-גאס ואז למני אייטיזים רקידים ודומיהם. מה שנקרא, מיקס טוב.

נציגי הדנג'ן כאן אצלנו בכלוב מוזמנים להרים את הכפפה ו/או להגיב.
Black Roses
לפני 19 שנים • 18 בפבר׳ 2005
Black Roses • 18 בפבר׳ 2005
אה אז עכשיו אני אמורה להרגיש עקצוץ?
זה עוד יותר מצחיק אותי אנשים כמוך זה קצת מזכיר לי משהו מהשנאה שלך לסוג מסויים של אנשים...אבל WHAT EVER לא הולכת להפוך את השירושור הזה לאיזה נסיון קולש שלך....
טיטאן​(שולט)
לפני 19 שנים • 18 בפבר׳ 2005

מוסיקה בסשנים, מוסיקה במועדון

טיטאן​(שולט) • 18 בפבר׳ 2005
סוג של סשן טוב הוא כזה המשחק משחק מלא בחושים, כזה שבו מרחפת אווירה שדופקת לשני הצדדים - הנמצאים משני צידי השוט - את ההכרה שיש להם חיים שלמים מחוץ לו. החושים עובדים שעות נוספות, לא רק החוש הגשמי מכולם icon_twisted.gif , וההקפדה על מינון וחשיפה נכונה הופכים את החוויה לממכרת...

לדוגמה, הרוב המכריע של ה- super-clubs בעולם (עד האחרון שבהם בישראל), הבינו את זה מזמן. לא ממש מזמן, אבל כבר לפני כמה שנים טובות. שם הכל בנוי סביב החוויה שעובר הקהל (המשלם מחיר לא מבוטל - כמעט כמו בדאנג'ן ללא קשרים icon_evil.gif ).
עוברים את המפתן ונכנסים לתוך גיהינום נפלא של אורות, צלילים, חום, אנשים ואווירה. נכון שצריך לאהוב את סצינת ה- clubs כדי להנות באומן 17 למשל, אבל קשה מאוד להתעלם מההרגשה שמציפה את החושים. הכל משפיע עליך כדי להזיז את התחת ולהצטרף בעיניים עצומות (לפעמים) לזרם האנרגיה הבוקע מהרמקולים. באסים שדופקים את המוח והבטן, טרבלים שאפשר לראות בעיניים, וכמעט וחושבים שלא באמת צריך שום דבר חוץ מזה. אפילו ללא כימיקלים, תתפלאו.

והכל מתאים כמו חתיכות של פאזל. הכל עובד בשביל ה- DJ, שבאותו ערב הוא ההתגשמות האלוהית על-פני ה- decks. כולם עובדים בשבילו. הוא ה-*שולט*. התאורנים יורקים חצץ, הרקדניות מחרמנות את הקהל, והאלה שבדלת מזרימים אנשים פנימה במידה הרצויה (ואני מודה שדווקא זה לא תמיד מתקתק נכון icon_evil.gif ). הכל בשביל המוסיקה.
הסשן של המוסיקה באותו ערב נבנה על-פי כל כללי החימום, הבילד-אפ, השיא, הירידה לצורך עליה... וחוזר חלילה. רצף מטורף בו הכל מסתדר רק כדי שתמשיך לרקוד ולהנות עד שהגוף קורס לתוך הנפש שנמצאת במסלול נסיקה ארוך, עם חיוך אינפנטילי על הפנים... בדיוק כמו סשן בדסמי, מהטובים.

מתי זה לא עובד?
כשהתפרים נפרמים. כשהתאורה סטטית ומציקה, כאילו הדליקו נורת לילה מעל הראש וכל ה- feel של הגרוב נדפק, כשצפוף מדי ואי-אפשר לנשום (או כשקר מדי!), כאשר ה- DJ לא מגוון ונותן סט מונוטוני משעמם או לחילופין מחליף טרקים לא קשורים עם סגנונות שונים. או-אז נחצה הקו בו הרצון לעשן בצד או לנוח גובר על השעמום, וחותכים לכיוון היציאה. החוויה נדפקת.


ובחזרה לדאנג'ן.

האירוע המרכזי בדאנג'ן אינו המוסיקה, ובדיוק משום כך היא צריכה לשרת את החוויה שכולם רוצים בה - הסשן האמיתי, שמרחף באוויר מרגע הכניסה ועד היציאה. עם חימום, בילד-אפ ושיא, בדיוק כמו סשן בדסמ, בדיוק כמו במועדון. לא משנה באיזה סגנון תהיה המוסיקה, מינימל-טקנו, טרייבל-האוס, הארד-קור-מטאל או דארק-אייטיז.
אין לי רצון להרגיש כאילו אני במסיבת כיתה ה' בה הילד עם החצ'קונים מחליף קסטות של סינדי לאופר עם כאלו של פנתרה (שגנב מאחיו עם השיער הארוך והפירסינגים שאמא לא מרשה) ואז עובר לניק קייב המלודרמטי (שגנב מאחותו בעלת הנטיות האובדניות).

ללא ספק, קשה מאוד למקסס הארד-קור, דארק למיניו, גותי, וכדומה (איפה שלומי קאופמן?!), ולא רבים עושים זאת טוב. יש הרגשה של freestyle, וכשזה לא טוב freestyle נהפך ל- nostyle. מעטים בעולם יכולים להפוך freestyle לסשן-סט תפור היטב (DJ Shadow, James Lavelle).
ו- nostyle בדרך-כלל לא דופק.
זה מקלקל.
ואף אחד לא רוצה שיקלקלו לו את הערב.

לטובת אלו שהמוסיקה היא חלק בלתי-נפרד מכל חוויה שלהם, כדאי להשתדל לעשות כמה שיותר טוב. ולא משנה באיזה סגנון. כל עוד קיימת המודעות וההקפדה לדרך הטובה בה צריכים להעשות הדברים. טכניקה, טכניקה ועוד פעם טכניקה.

לא ממש שונה מסשן בדסמ icon_twisted.gif
תאיר​(נשלטת)
לפני 19 שנים • 18 בפבר׳ 2005
תאיר​(נשלטת) • 18 בפבר׳ 2005
באופן אישי הייתי מעדיפה שלא תהיה מוזיקה במועדון בכלל, או מוסיקה בשקט אם ממש חייבים כך שעדיין אפשר יהיה ממש לדבר עם אנשים ולא רק לצרוח "מה?!" ולהנהן בנימוס כי לא שמעת כלום. הייתי מסתפקת אפילו במוסיקה בווליומים כאלה שלא יפוצצו לי את האוזניים ויחנקו אותי.

בקשר לתאורה היה נחמד אם היתה קצת יותר תאורה, ובוודאי לא תאורה אפילפטית שזזה ומנסה לסנוור אותך בליזרים.

אבל זה רק מראה שמה שלא יעשו שם אי אפשר לספק את כולם. יש מועדונים בארץ שיש להם כמה חללים שבכל אחד מהם סוג מוסיקה שונה ודי ג'יי אחר. בדנג'ן זה בלתי אפשרי בגלל המגבלות הפיזיות של המקום.
הוא​(שולט)
לפני 19 שנים • 18 בפבר׳ 2005

אני בעד

הוא​(שולט) • 18 בפבר׳ 2005
הגבעתרון או יעצק שעושה מצברוח טוב
עם האקורדיוןicon_smile.gif
אנדרפוט
לפני 19 שנים • 18 בפבר׳ 2005
אנדרפוט • 18 בפבר׳ 2005
בלק רוזס - אולי היתי קצת תוקפני מדי, בסך הכל נהנתי מאוד מחווית המועדון ומהאנשים שמסתובבים שם. בחלק מהזמן המוסיקה ממש הציקה לי ברמות הגבוהות, נוגנו שם שירים מעצבנים בלי שבאמת תהיה הצדקה לכך. נוגנו גם קטעים שאני קורא להם סוג ב', לא משום שהם תעשייתיים או מטאליים וגותיים - בגלל שהם פשוט חרא של מוזיקה. לדוגמא - רמיקס טכנו של איי וו'יל סורווייב מיד לאחר אנשי-הוודו של הפרודיג'י - בחיי, זה רמה של מועדון מתנדבים בקיבוץ משמר הנגב, לא של מועדון פטיש ביפו העתיקה.

זיקית - תודה על הייצוג, יש לנו טעם דומה במוסיקה מחרמנת (07?) ולכן את מבינה אותי הכי טוב.

טיטאן - נדמה לי שהחזון שלך לגבי הדנג'ון כקלאב-על הוא קצת אוטופי. יוצא לי ללכת להפקות של טורצ'ר-גארדן, חברה לונדונית שמתמחה במסיבות פטיש - ואני חייב לומר לך שמהשנייה שאתה נכנס אתה מוקף בווייב נעים ומקצועי: תפאורה ותאורה ברמות של הופעה חיה של פינק-פלויד, מוסיקה רב שכבתית ומתוחכמת, הכל כל כך קלאב-על עד שהפטיש נשכח. אני לא אוהב את ההפקות האלו, זה יותר מדי יפה, יותר מדי נקי והגון, יותר מדי אקסטה.

תאיר - המוסיקה שאני מדבר עליה היא לרוב מינימליסטית ושקטה, הצליל עוטף את המקום אבל מאפשר דיאלוגים והתרחשות. להוריד לגמרי את המוסיקה זה לא בא בחשבון משום שרוב האנשים ממילא אינם עסוקים בפעילות בדסמ אלא יושבים קצת בפינה, מסתובבים, מעשנים איזו סיגריה, דרינק, קצת רכילות, הרבה תקוות. כך שבלי מוזיקה כל הסיפור עלול להיות מעט מגוכח.


לסיכום - זה לא עניין של טעם, כל אחד וטעמו עימו. זה עניין של גותיקה - לכו למועדון גותי ותראו שכולם לבושים שם כמו אנשי פטיש. אבל לכו למועדון פטיש ותגלו שלמרות החולצות השחורות והחיבה לכאב, רק מעטים מאוד הם באמת אנשים חובבי מטאל ופאנק.
תאיר​(נשלטת)
לפני 19 שנים • 18 בפבר׳ 2005
תאיר​(נשלטת) • 18 בפבר׳ 2005
זה באמת עצוב שאנחנו מפחדים מעצמנו, זה לא רק בקטע של בדסם, גם בעולם הונילי זה נכון. לא תראה לעולם בית קפה שאנשים באים אליו לבד ופשוט מתערבבים באחרים ומכירים. חייבים את המיסוך הזה של החושך והרעש כדי שלא ממש נמצא את עצמנו פנים אל פנים עם מישהו זר. חייבים אלכוהול כדי להוריד עכבות ולשחרר את הלשון, ולמחרת לא זוכרים מה בכלל היה כל כך מלהיב בזאת שלקחת ממנה את מספר הטלפון.
SWAY
לפני 19 שנים • 19 בפבר׳ 2005
SWAY • 19 בפבר׳ 2005
גם אני מגיע באופן קבוע למועדון ואני נהנה בו מאוד, האווירה הפתוחה והרגועה יוצרת תחושת פורקן בהיכנסך למועדון, המוסיקה שמשמיעים פעמים רבות אינה מתאימה לאויירה זאת, בקיצור אני מסכים עם כל מילה של אנדרפוט.