בכוח המוח-אשה |
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
ק נ א ה !
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
בכוח המוח-אשה • 27 בפבר׳ 2005
ישנם סיטואציות בבדס"ם שמקצינות את תחושת הקנאה בעולם הונילי:
ריבוי שפחות למשל, סשן מרובה משתתפים, מערכות יחסים שנפרסים בפורומים מול עיניים של אקסים/אקסיות. פתיחות רבה יותר, שטיחת ה"אמת" מול בן הזוג. הרשימה בוודאי אינה סופית. מאחר שאני מחשיבה, בין היתר, את הבדס"ם ככלי טיפולי ומשחרר רגשית, אני שואלת גם דומים וגם סאביות: יש דרכים יחודיות לבדס"ם להתמודד עם קנאה? ישנם שיעורים בנושא קנאה בבדס"ם מהם לומדים משהו שבעולם הונילי לא מגיעים אליו? מה קנאה עושה לכם, בעצם? יש בה כוח מניע חיובי במצבים מסויימים? איך בעצם מתמודדים עם ההתכווצות שבבטן מבלי לנסות לאלחש אותה ע"י "זריקת" הפרטנר מליבך. ישנה דרך לשפוך את המים בלי התינוק? |
|
Yosefus(שולט) |
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
לא
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
Yosefus(שולט) • 27 בפבר׳ 2005
לשאלתך - אין.
ולעצם כתיבתך - מי הבן אלף ? רק תגידי וכבר נראה לו מה זה לגרום לך לקנא ! |
|
ממתין בסבלנות(שולט) |
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
לא אין
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
ממתין בסבלנות(שולט) • 27 בפבר׳ 2005
צר לי כי את סובלת כל כך...
קנאה הינה אחד היסודות הרעים במערכות יחסים ולא משנה אם זה בעולם הונילי..או כאן קנאה באה ממקום של איכפתיות חולנית של המקנא.... איכפתיות נטולת שליטה.. השאלה היא אחרת.. אם הוא גורם לך לקנא בכוונה תחילה כי אז יש מקום למחשבות רציניות שלך על מה את מחפשת בעולם הזה ומה את רוצה בכלל מהקשר איתו... אם הקנאה נובעת במהלך תקין של מערכת יחסים...סימן שמשהו אצלך משובש.. אציע לך הצעה אחת אולי היא תעזור. תתיחסי לקשר שלך...כהליכה לרופא לקבלת תרופה או ריפוי אחר..לנפשך הדואבת. תתיחסי כאילו הוא אדון בשכר, מאילה שאת הולכת לשם לקבל את המנה השבועית שלך.. או היומית..או אלוהים יודע איזה..אויל זה יעזור לך. שלא יתפרש מהצעתי..שרמזתי לך על התנהגות שאינה הולמת..כלפי אדונך ודרישותיו.. אלא אך ורק עמוק אצלך בפנים תעבירי פאזה של ציפיות.. אולי זה יעבור לך |
|
זאלופון(שולט) |
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
זאלופון(שולט) • 27 בפבר׳ 2005
ציינת סיטואציות שונות של קנאה, ואני לא יודע אם לגבי כולן זה תופס, אבל לפחות לגבי חלקן, אני חושב שכן יש אצלנו קצת הבדלים בקנאה. ההבדלים לא נובעים דווקא מהאופי של יחסים בדסמיים, אלא יותר מגורמים סוציולוגיים של נורמות. לדוגמה, סשן מרובה משתתפים הוא כמעט עניין שבשגרה, ומכיוון שאנחנו לא נולדים כל כך קנאים אלא מפתחים זאת דרך שטיפת מוח יעילה של החברה, שהייה בחברה אחרת שבה זה מקובל ואף אחד לא מת מזה משנה במשהו את האופן בו מסתכלים על זה וכך גם את הקנאה שחשים.
לגבי רוב מצבי הקנאה, אני לא חושב שיש הבדל מהותי בין הקנאה בבדסמ לקנאה בוניל. |
|
חתולת הלילה |
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
חתולת הלילה • 27 בפבר׳ 2005
ראיתי כאן יותר מדי שטיפות מוח על הצורך להאבק בקינאה אנושית, זו אשר גורמת לנו לרצות באדם אהוב לצידנו, אחד על אחד, ללא שותפים.
משום מה, אלה הרוצים את החופש להשתולל, יטענו כל מיני טענות פסאבדו פילוסופיות ויגידו לך שההתגברות על הקינאה תעשה ממך אדם טוב יותר. לא. היא פשוט תגרום לך להיות סמרטוט. כי את רצונך, הבסיסי ביותר, את לא מקבלת. וזה רצון אנושי, הקודם לנטיה מינית כזו או אחרת. ראיתי כמה וכמה אנשים שהאמינו בריבוי ואי הצמדות לבת זוג אחת, אשר שינו את עורם כאשר התאהבו. פתאום הרעיון שמישהו אחר יגע בזוגתם היה בלתי נתפס בכלל. פתאום הם לא רצו להיות עם אף אחת אחרת מלבדה. ואת אולי יכולה להתנהג על פי המצופה, אבל מה שאת מרגישה בפנים- הוא שלך ורק שלך. והתחושות שלך יכולות להיות שליליות גם אם ההתנגות תראה חיובית בעיני האיש שלך. כמה צבועה את רוצה להיות? הבידיאסאמ הוא אולי כלי טיפולי ברמות מסויימות, אבל הוא לאו דווקא בא למחוק לחלוטין צרכים טבעיים, בין אם פיזיים ובין אם רגשיים. בסופו של דבר, מה שעמוק יותר ינצח, ועל פי הידוע לי, היותנו אנושיים קודם לנטייתנו המינית. ומשהו לגבי נימוס בסיסי. ראשית לעניין הפתיחות. ציינתי בשרשור אחר כי הכנות הכה-מהוללת, אינה מהוללת כל כך על ידי. יש כנות צברית שורטת וחסרת התייחסות לאחר, ויש כנות הלוקחת את רגשותיו של האחר בחשבון, שרואה אותו, שמכבדת את רגשותיו. כנות בכל מחיר? גם במחיר פגיעה באדם אחר? מדוע? מה זה יתן לנו? שאנחנו נראים לרגע חכמים בעיני עצמנו? ומה זה יתן לצד השני שרק ייפגע? (סייג אחד: אלא אם כן באמת התכוונת לפגוע בו) וזה מוביל אותי לשנית. לדרוך על רגשותיו של בן הזוג הקודם בפרהסיה, אינו כורח המציאות. המנעות מכך לא תעשה את הקשר הנוכחי פחות חזק או פחות משמעותי. היא יכולה, עם זאת, לעשות את הפרידה לאנושית יותר, בלי גרירת הרגש (או כבודו של הצד השני) בבוץ. ראיתי גם זוגות שנפרדו ככה. ראיתי אפילו מישהו שלא כתב מילה וחצי מילה בפורום עד שידע שלזוגתו הקודמת יש בן זוג חדש. הוא הסביר את העניין לזוגתו הנוכחית, ועל פי מה שהיא סיפרה, זה גרם לה להעריך אותו מאוד, גם אם ברגע הראשון זה פחות מצא חן בעיניה. לסיכום הנאום, אני לא יודעת עד כמה זה מחייב קשר לתחום הבידיאסאמי. זה נראה לי יותר קשור להיותנו בני אדם בעלי רגשות. זו דעתי והיא אינה מחייבת אף אחד אחר פרט לי ולאנשים המבקשים לקיים איתי קשר זוגי. |
|
crazy_toast(שולט){אליס} |
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
crazy_toast(שולט){אליס} • 27 בפבר׳ 2005
זאלופון כתב/ה: ציינת סיטואציות שונות של קנאה, ואני לא יודע אם לגבי כולן זה תופס, אבל לפחות לגבי חלקן, אני חושב שכן יש אצלנו קצת הבדלים בקנאה. ההבדלים לא נובעים דווקא מהאופי של יחסים בדסמיים, אלא יותר מגורמים סוציולוגיים של נורמות. לדוגמה, סשן מרובה משתתפים הוא כמעט עניין שבשגרה, ומכיוון שאנחנו לא נולדים כל כך קנאים אלא מפתחים זאת דרך שטיפת מוח יעילה של החברה, שהייה בחברה אחרת שבה זה מקובל ואף אחד לא מת מזה משנה במשהו את האופן בו מסתכלים על זה וכך גם את הקנאה שחשים.
לגבי רוב מצבי הקנאה, אני לא חושב שיש הבדל מהותי בין הקנאה בבדסמ לקנאה בוניל. פרויד היה חולק עלייך, ידידי. אם כבר הוא היה אומר שיש הבדלים בקנאה בין נשים לגברים ולא בין בדס"מ לונילי. בואו נתחיל קודם כל בהגדרה של מה זה קנאה: לקנא ב....- זה אומר לקנא במשהו שיש לאחר ואין לי. לדוגמה שלמישהו יש מכונית יפה יותר משלי. לקנא ל....- שימו לב, זה אומר: כשאני יודע שלאחר יש מערכת יחסים עם אדם שלישי שאני לא חלק ממנה. מבחינה פסיכולוגית "לקנא ל..." מתפתח כבר בשלב האדיפלי. שבו הילד (שחושק באמו ורוצה אותה לעצמו) מבין לבסוף שלאמו יש מערכת יחסים עם אביו שהוא אינו חלק ממנה. התיאוריה הפרוידאני על הפסיכולוגיה הנשית, מונחת בעיקרה על העובדה שלבת אין פין. לפי פרויד, ברגע שהילדים מבחינים בהבדלים האנטומיים בינהם, הוא הוא היא מתחילים להיות זכר או נקבה - פסיכולוגית כמו גם ביולוגית. בשביל ילדה קטנה ההבנה שאין לה פין, מפיקה קינאה עזה- "קנאת הפין". מנקודה זו ואילך היא פונה לעמדה של נחיתות. אפשר בעצם לסכם את כל זה כך: בגלל שהיא חסרת פין, הקונפליקט האדיפאלי שלה מקבל צורה שונה משל הבנים. היא כבר "מסורסת" והיא סגורה בפני ההליך הבריא של לחוות, ואז להתגבר על חרדת הסירוס. יתר על כן, הבחירה שלה באביה כמאהב, היא שלילית ולא חיובית. כמו הבן, במקור היא חושקת באמא שלה, אך ברגע שהיא מגלה, שאמה כמוה, מסורסת, ואחראית על הבאתה לעולם כמסורסת, היא פונה לאביה במקום. ככה החוייה האדיפאלית שלה חסרה גם אוריינטציה הטרוסקסואלית יציבה, וגם את הפתרון הקתרטי- המטהר, של המשבר האדיפאלי שקיים אצל הבנים. כתוצאה מכך הסופר אגו שלה (פתרונו המוצלח של תסביך אדיפוס) מתגמד. במהלך חייה היא נשארת נרקסיסטית, יהירה ובעיקר קנאית, כי אינה יכולה לעולם להתגבר על הסירוס שלה. יתר על כן, היא נחותה מבחינה תרבותית מאחר והיכולת לתרום להתקדמות הציבליזציה, תלויה במנגנון העידון(סובלימציה) אשר תלוי בסופר אגו חזק ובוגר- הדבר שהיא חסרה אותו. לפיכך, בעוד גברים יוצאים לעשות את העבודה של צדק וציביליזציה, הנשים נשארות "מלוכלכות" ברגשות של נחיתות, ובמאמצים לפצות על כך. אם אשה היא ברת מזל, יוענק לה הפיצוי האולטימטיבי- התינוק. ואם התינוק יצא זכר, "שיביא איתו את הפין"- עוד יותר טוב. אבל התינוק נשאר תחליף. בגלל שהנשים תופסות את עצמן כמסורסות, הן נשארות חלשות מבחינה מוסרית, חסרות תועלת תרבותית ודי סוטות מהנורמות החברתיות. עד כאן מה שפרויד אמר. הדברים די בוטים וסביר להניח שרובכם לא הסכמתם איתם. אבל זה נורא טבעי לא להסכים עם פרויד. מי שלא הסכים איתו בטח חושב כמו פסיכולוגית שקמה אחריו וטענה שלא הבנות הן אלא שתופסות את מצבן כנחות אלא אלו הם הבנים והגברים שרואים את הנשים שמולם, חסרות פין. ובכך יש להם נבואה יצירתית המגשימה את עצמה, שכל הנשים נידונו לנחיתות. אותה פסיכולוגית גם מצביעה על כך שאם בנות היו קנאיות, אז כנראה שהקנאה היא לא בפין אלא דווקא בכח שברוב החברות שמור לבעלי הפין. ובאשר לדעתי, אני מסכים עם המאסטרו- פרויד. |
|
מאסטר יקיר(שולט) |
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
מאסטר יקיר(שולט) • 27 בפבר׳ 2005
שאלה מעניינת...
טוב, מכיוון שהמועדון הוא מקום המפגש העיקרי שלנו, ובשל היותו שכזה, נתקלתי בכמה בני/בנות זוג שנפרדו, שהיה לו/לה קשה לראות את האקס/ית הטרי/ה עם מישהו/י אחר/ת. היו כאלה שהדירו את רגליהם מהמועדון לתקופת צינון. היו שהתגברו, תוך הבנה, שהתחלופה בקהילתנו היא מהירה וכמעט בלתי נמנעת וכדי להכיר בן/בת זוג חדש/ה ויזואלית ולא וירטואלית, כדאי דווקא כן לבוא למועדון. במחשבה מעמיקה, אינני בטוח שהקושי לראות בן/בת זוג לשעבר בחברת מישהו/י אחר/ת, איננו נובע מקנאה, אלא מתוך אגו הרכושנות הפגוע... שאחרי התחייבות להתמסרות מצד הנשלט/ת ובמקביל התחייבות ההגנה של השולט/ת, כל כך בקלות ניתן לעבור למישהו/י אחר/ת... ומכאן עולה השאלה: עד כמה היה הקשר הזה כן וישר...? |
|
מהססת100 |
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
מהססת100 • 27 בפבר׳ 2005
crazy toast -
אם אתה רוצה להביא הנה הבנה פסיכואנליטית של קנאה למה לא מלאני קליין? היו לה תובנות הרבה יותר מעניינות ומעמיקות מאלה של פרויד על הקנאה, ועל המקום המרכזי (והפתוגני-ממאיר) שלה בהתפתחות הן של גברים והן של נשים. (וגם תהיה קטנה - על מה מבוססת ההסכמה שלך עם פרויד במקרה הזה?) אבל האמת היא שזה נראה לי לא רלבנטי. אם הבנתי נכון את השאלה של בכוח המוח - השאלה לא הייתה אם יש הבדל בין הקנאה בבדסמ מול הווניל, אלא אם הבדסמ מספק אופציה שונה להתמודדות עם הקנאה. שאלה מעניינת. והייתי רוצה להוסיף עליה עוד שאלה: האם לגיטימי מצד השולט/ת להשתמש בקנאה ככלי לגרימת כאב לנשלט/ת? |
|
alona{האביר}(נשלטת) |
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
alona{האביר}(נשלטת) • 27 בפבר׳ 2005
לכל אחד יש את הצרכים שלו/ה אשר משתנים מאדם לאדם.
האם לספק את הצורך בקנאה הוא פחות לגיטימי מהצורך בכאב /השפלה ? כל עוד נשמר האיזון בחילופי הכוחות למה לא בעצם ? |
|
תאיר(נשלטת) |
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
לפני 19 שנים •
27 בפבר׳ 2005
תאיר(נשלטת) • 27 בפבר׳ 2005
אני פשוט מסכימה עם ליבה, בדסם לא צריך "לרפא" את הקנאה שלך, כמו שהוא לא צריך לרפא את זה שיש לך אף.
|
|