ד--פנה
|
לפני 19 שנים •
15 במרץ 2005
חבלים
אני קמה ומתגעגעת למשהו שאף פעם לא היה שלי- שקט.
כשהלכתי לישון לא רציתי בו וכשהיום יניע, ואני אשקע בעוד דקות שחולפות אני לא אחפוץ בו. אבל עכשיו, עכשיו הזמן עומד ובשעה שכזאת, רעש פנימי הוא צורם ולא נעים. אני לא כבולה לכלום ברגע שכזה- אני לא רוצה לשתות ולא לאכול ולא לשיר ולא סקס ולא לחרבן ולא לאהוב ולא כלום. ואיך זה שהכל כבוי ובכל זאת הכל מתנועע בעוצמה כזאת, מתנגש לי בפנים ומזעזע לי אברים ? אני גם לא רוצה לבכות, ובכל זאת אני זולגת עכשיו כי אני לא רואה את עצמי , ואני לא מבינה. בכל מקום אנשים נאנחים ואומרים לעצמם: אוי, איך הייתי רוצה להתנתק מהבלי העולם אוי , אני כל כך חומרני , כל כך רחוק מעצמי אוי, אני מרגיש תקוע, כל הזוגיות הזאת חונקת אוי, אני מחפש אהבה אוי , אני מחפש כסף, אוי , אני מחפש דרך לבזבז את הכסף שלי אוי, אוי, אוי הם רוצים להשתחרר, מנסים לשאוף אוויר ולהחזיק שגופם יתנפח ויפוצץ מעליו את הכבלים, החוטים , החבלים. וכשהם משתחררים, הם פתע מגלים, שהם עכשיו כבולים לדבר הכי חזק אחוזים בכוח , ולא ישתחררו לעולם הם נעים עם עצמם לבד ועם כל השחרור והחופש הם יודעים, שלהיות כבול לעצמך בלבד זהו מעצר שלעולם לא יוכלו להשתחרר ממנו. |
|
|
DOM Perignon(שולט)
|
לפני 19 שנים •
15 במרץ 2005
יש שיר שהפזמון שלו אומר: "חופשי זה, חופשי זה לגמרי לבד..." וזה נכון אולי...
אבל מצד שני... "מי שאוהב להיות עם עצמו הוא אף פעם לא לבד." DOM Perignon. |
|
|