G-O-L-D(שולט)
|
לפני 19 שנים •
28 במרץ 2005
כדורגל, ביירון ביי, גלישה וניו-בוי.
ישראל אירלנד, כל המדינה מרותקת למרקעים.
אני יצאתי לטיול רגלי ברחובותיה השלווים של הרצליה. על הטיילת, אל מול הים, שמעתי זעקת שבר והמהמתי לעצמי: "הא, גול..." מעניין את התחת שלי כדורגל, פשוט ככה. פעם עוד ביקשתי "להיות גבר" ולנסות להבין את המשחק הזה כשאני מחקה את תנועותיהם של חברי בגרבוץ ומיקום הצינור שבין הרגליים תוך התמקמות על הכורסא, בגירעון שחורים וגירעופס בירה, בקללות לא ברורות לחוקים אווילים במשחק שכל הגיון בין מה שקורה על המגרש לבין מה שקורה בראשי במהלכו הוא גיחוך לכל בעל יכולת טלאפתית. אבל באיזה שהוא שלב הבנתי שאני והמשחק הזה לא חברים וכך החלטתי לקחת אוויר לריאות, להגיד על עצמי בכל מונדיאל "אני הומו" ולוותר על ישיבות הזויות בחדרי עשן לקולות לא ברורים שבוקעים מהמרקע. כן, יש כאלה, זן של גברים שלא אוהבים כדורגל. בכלל, אני לא ממש אוהב ספורט, כלומר לא ממש אוהב לצפות בספורט. נראה לי הרבה יותר מעניין לצפות בהופעת רוק, או בחיים כהן מכין צלי עגל ברוטב כושלאמאשלו איזה רטבים הבן זונה עושה. וואי אני הומו, זה מה שאני. אני בארון, נוי-בוי כפרה, תדליק את האורות בבקשה! יש לנו כאן מסלול רקורטן משובח... תביא ת'דילדו, תפוס לי תכושיליראבו של הראש, דחוף אותו לאסלה, תוריד את המים ותגיד: "מי זונה?" מבטיח שאני אשיב לך מתוך הנייגרה: "אנעייי בלה בלה בלה זוררר נה נהנע נע". * אתם מבינים, אם יש דבר שתפס אותי בערב המשדר הזה של ערוץ 10 היה השיר שליווה אותו, "מקום בלב". הוא, השיר הזה, בעט אותי כמו טיל מחצי מגרש ישר לתוך השער בדקה ה-91. בסטנגה לפנים של זיכרונות, צללתי לכורסא והרגשתי איך הלב שלי נמס לי בגוף. "כדי להגשים חלום אחד ישן, יש צורך במיליון חולמים שלא עוצמים את עיניהם", שר דוכין ואני חטפתי צמרמורת בכל הגוף ונזכרתי שפעם, לא לפני הרבה זמן, היתה בי רוח נעורים וחיות, שהיתה יכולה להכיל עולם שלם של תקוות. בשניה וחצי ריח האוקיינוס של ביירון ביי אוסטרליה הציף לי את המוח ושלח אותי לזיכרונות על כרישים בגל צינור, על דולפינים, מדוזות מסריחות, וגלים שרק המחשבה על קיומם היתה משאירה אותי ער כל הלילה בצפייה לזריחה. ביירון ביי אוסטרליה, ימים של חופש. בשניה וחצי נזכרתי בה, באותה אחת, בבר החוף של סטיבן שליום הולדתי ה25 שם לי את השיר הזה, חייך אלי ואמר: "יו גולדי, פלסטיניאן מיוזיק". אני הייתי באותו הערב שיכור ושמח כשם שלא הייתי מאז. אני הייתי איתה, חבוק עמה, הרוח בשיער, העור שזוף, הריח של האוקיינוס, הבירה ביד, ולחיים לא היה גבול... מה ששיר אחד עושה, שיר אחד. היום אני בן 30, עייף, והגבול של החיים כבר מסתמן לו באופק. * כשחזרתי הביתה הדלקתי את הטלווייזיה לראות איך בדיוק ישראל מכניסה גול. אני משכתי בכתפיי וכיבית את הטלוויזיה, נשכבתי על הספה וחשבתי לעצמי שכנראה, אם לא אסע בכדי לשוב ולחיות, לא אחייה שוב לעולם. |
|
|
ענתית
|
לפני 19 שנים •
28 במרץ 2005
1. אחלה שאתה לא אוהב כדורגל, ועוד יותר שאתה מודה בזה
2. כושילראבאק, אתה רק בן 30 !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! 
|
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 19 שנים •
12 באפר׳ 2005
גולדי יקירי...
האסלה מחכה, מתוקי... אני אוהב את הזונות שלי בגיל 30... 
|
|
|
Aragorn(שולט)
|
לפני 19 שנים •
12 באפר׳ 2005
נראה לי שאתה עובר את משבר אמצע החיים
לפחות עשר שנים מוקדם מידי. |
|
|
ים_yam(לא בעסק)
|
לפני 19 שנים •
12 באפר׳ 2005
ביירון ביי זה מקום שדברים טובים קורים בו,
כך לפחות שמעתי שוב ושוב מאחי שחי שם שנה עם יפיפיה חצי סקוטית וחצי אינדונזית לצידו, ודולפינים שאותם זכיתי לראות רק בגלויות ששלח לי משם. אני במקומך הייתי מוותרת על הכדורגל ועל האסלה של ניו בוי ואפילו על הרטבים המשובחים, ומזמינה כרטיס טיסה עוד היום... |
|
|
צמאה(נשלטת)
|
לפני 19 שנים •
13 באפר׳ 2005
אין על הכתיבה שלך
וגולדי רק שתדע שאתה איש מיוחד ותפסיק להיות עצוב.
|
|
|
תבונת אש(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
14 באפר׳ 2005
אני הייתי כותבת עוד
על הגיל 30 הזה ולמה הוא עושה לי להיות עייפה כל כך, ומי היתה ההיא ולמה היא הלכה ואיך מוצאים עכשיו, כדברי אסף אמדורסקי, כזאת שתעיר אותך, בן שלושים או לא.
אני אוהבת את הפוזה המלנכולית הזאת (שוב ארקדי) אבל אתה יכול אחרת, גולדי. אז אתה בן שלושים. מה עוד לא עשית? |
|
|
Lilu-FemdoM{Pon}
|
לפני 19 שנים •
16 באפר׳ 2005
הו גולדי היקר
לי יש עוד שנתיים למשבר גיל ה30 אך משום מה נדמה לי שהמשבר כבר מתחיל לו , סעאמק , אני הכרתי גולש , סופר, מוכשר, מבריק , בן 37 ועדיין לא נס ליחו , עוד חיים שלמים לפנינו, לקחתי דוגמא ממנו ולי ולך עוד יש יתרון , אנחנו יותר צעירים בהרבה ממנו , ותוכל עוד להספיק המון דברים. טוב נו..... אסיים בשפה הגולדית "נו מה את רוצה? רוצה להזדיין? " 
אוהבתותך לילו |
|
|