G-O-L-D(שולט) |
לפני 19 שנים •
4 באפר׳ 2005
רק עם כוח, רק עם בעיטות למוח.
לפני 19 שנים •
4 באפר׳ 2005
G-O-L-D(שולט) • 4 באפר׳ 2005
יש ימים שאתה לא מסוגל לוותר לעצמך,
פשוט לא מסוגל. בימים האלה אתה באמת חי כי בימים האלה אתה מבין שכל העשייה הקיומית היא לנסות לעמוד, וכשאתה עומד לנסות ללכת, וכשאתה הולך, אז לנסות לרוץ. יש ימים שאתה לא מסוגל לעצמך, פשוט לא מסוגל. בימים האלה אתה זומבי שרדן, כי בימים האלה אתה לא ממש מבין שלשבת על החיתול ולבכות לעזרה, זה בדיוק מה שרוצים שתעשה. * אמר פעם דן בן אמוץ, כשמלטפים אותי ואומרים לי שאני מאה אחוז, אני מרגיש ברטט מוזר. זה רטט שאינו נובע מעונג, אלא רטט שנובע מחרדה. כי אם מלטפים אותי, זה רק אומר שאני מרצה את הסובב, ואם אני מרצה את הסובב, במה אני נבדל? * כשאני מרגיש שהעצמי שבי משתלט לי על האני, אני עוצם את העיניים ונזכר שרק דבר אחד יכניע את שניהם וזה הזמן. העניין הוא שאת העצמי שלי זה לא ממש מעניין והוא בשלו, אך מנגד האני שבי נחרד למחשבה הזו בכל פעם מחדש וזה כל מה שמבדיל בין שניהם. למעשה, זה מה שמחזק את מה שאני. * לפעמים יוצא לי לבהות. אני חושב שבהייה היא אולי אחד הדברים החשובים באמת. בבהייה אתה משחרר קצת את התת מודע שיתערבב לו עם המודע. נכון, זה נדמה שזה לא קורה ושאתה מודע לכל שלב בבהייה שלך, אבל אם הגעת למצב שבו אתה בוהה, אז זה אומר שאתה לא ממש מודע... בכל אופן, בבהייה באמת ניתן לשחרר לרגע את המושכות ולהבין דבר אחד. אין לנו זמן לבהות. * יצא לי לפני כמה ימים להביט על צג הנייד שלי. היה שם את התאריך. הוא הורה 2005 ואני חשבתי על זה שלפני עשר שנים הוא הורה 1995. זה מגרד בפנים אבל עצם ההגייה 1995 נשמעת כל כך זרה, שנדמה שעברו איזה עשר שנים. אמממ... כן... בעצם עברו עשר שנים... איך שהזמן רץ. * אם יש משהו שמבדיל בין אדם שהתבגר לאדם שטרם התבגר זה דבר אחד. זה שהתבגר, מצליח להבחין בזמן הזוחל לו ונשפך מבין אצבעותיו. זה שלא, עוד לא מבין את התחושה הזו. ברגע שאתה מבין, אתה גם מבין שלא ניתן לעצור אותו ולא משנה כמה הקצב שלו מהיר, אתה בין אם תרצה או לא תצטרך לעמוד עמו אחרת, אחרת הוא פשוט ידרוס אותך. זו גם המחשבה שמעלה זיקנה בכולנו. * היום יצאתי לרוץ בבוקר. באיזשהו שלב ומרוב עייפות חשבתי לעצמי "בשביל מה". כשהמחשבה הזו עלתה לי לראש, התחלתי לרוץ יותר מהר. יש מחשבות שרק הצלפה אחת טובה תגרום להן לחזור למקום שממנה בקעו. ככה זה, גם הגוף יודע לשכנע אותנו בכל מיני דרכים לא דרכים ולעשות בנו מניפולציות, לא רק דומים חרמנים ומלכות חרמניות. מי שמשחק בנו באופן הכי טוב ועושה בנו סופר מניפולציות, זה אנו עצמנו. לראש שלנו יש את ה-כוח. כל השאר, בר חלוף. |
|
יערית |
לפני 19 שנים •
4 באפר׳ 2005
גולדי היקר.
לפני 19 שנים •
4 באפר׳ 2005
יערית • 4 באפר׳ 2005
וכמו שכבר אמרתי, אין עליייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייך.
יש בחיים מעיין בנאליות יום יומית ששוחקת ומתישה, הורסת ועם זאת בונה. משחקת איתנו, צובעת אותנו בכל גווניה, קשת גדולה וצבעונית, סתם יום אפור סגריר, שערה לבנה שהחליטה לצמוח ולצוץ במקום בלתי רצוי, בדל קמטון בזווית של העין השמאלית. תלוי לאן אתה לוקח את זה, תלוי מה אתה עושה עם זה. וכמו שאמרת, כי אם הראש הוא כ ח מחשבה ממני אלייך, מה יותר חשוב, הדרך או המטרה? ממני אלייך יפיוף }{ |
|
venus in our blood(שולטת) |
לפני 19 שנים •
4 באפר׳ 2005
זמן...
לפני 19 שנים •
4 באפר׳ 2005
venus in our blood(שולטת) • 4 באפר׳ 2005
אחד הדברים היפים שהזמן מלמד אותנו, הוא לפעמים טיפה להרפות..לסלוח לעצמנו,
אז הדברים מגיעים יותר בקלות ( לפעמים ) גולדי, במקרה שלך- זה לא תקף. כנ''ל לגבי התבגרותך. יש אנשים (.............) שנועדו להישאר ילדים ניצחיים... אולי מתישהו נמצא את ארץ לעולם לא... |
|
anaphasa(מתחלפת) |
לפני 19 שנים •
5 באפר׳ 2005
ופתאום אתה מבין שילד פלא אתה כבר לא תהיה
לפני 19 שנים •
5 באפר׳ 2005
anaphasa(מתחלפת) • 5 באפר׳ 2005
הלך הילד, נשאר רק פלא.
העולם רץ, הזמן רץ, ואתה? רץ המירוץ רק עם עצמך. להגיע, להספיק להיות. אסור לשכוח כלום. בעיקר לא לנשום. לבהות. לעוף לרגע. לכתוב משהו נעים. לחייך. לא לשכוח לנשום. לא לשכוח לנשום. אז אני כבר לא ילדה. אז מה. |
|
fuxia |
לפני 19 שנים •
5 באפר׳ 2005
אני ילדה
לפני 19 שנים •
5 באפר׳ 2005
fuxia • 5 באפר׳ 2005
כל הזמן
בפנים ילדה. אז מה אם המחשבה משתנה, אם ההתנהגות משתנה אז מה אם אני לפעמים רצינית, לפעמים מציאותית אז מה אם אני לומדת, עובדת, אחראית לעצמי אז מה אם הזמן עובר אני כל הזמן ילדה. |
|
Yosefus(שולט) |
לפני 19 שנים •
5 באפר׳ 2005
Re: גולדי היקר.
לפני 19 שנים •
5 באפר׳ 2005
Yosefus(שולט) • 5 באפר׳ 2005
she כתב/ה: מחשבה ממני אלייך, מה יותר חשוב, הדרך או המטרה? הדרך. כי בחינוך שקיבלנו אין מטרה אחת ויחידה, כי תמיד כשנגיע למטרה פתאום תהיה מטרה חדשה. תמיד נמצא את עצמנו "בדרך", וכדאי שהדרך תהיה ראויה. לעניין ה-לבהות, אין לך מושג גולדי כמה אתה צודק. למעשה רוב ה-"ישיבה" הבודהיסטית נועדה בדיוק לצורך זה. ולעניין ה- "הלך הילד נשאר הפלא" (שאני כבר לא זוכר מי אמר/ה כאן), מזל שלא הלך הפלא ונשאר הילד. בנימה אופטימית זו. יוספוס (תמצית: יוספוס מנסה להתחכם) |
|
קליבר(שולט) |
לפני 19 שנים •
5 באפר׳ 2005
רק רק עם כוח, רק עם בעיטות למוחעם כוח, רק עם בעיטות למוח
לפני 19 שנים •
5 באפר׳ 2005
קליבר(שולט) • 5 באפר׳ 2005
אה , זה מה שאתה מבין ..
יפה , הבנתי . הייתה לי הרגשה אבל לא הייתי בטוח ... רק עם כוח, רק עם בעיטות למוחרק עם כוח, רק עם בעיטות למוחרק עם כוח, רק עם בעיטות למוח |
|