סינדרום פיגמליון

סינדרום פיגמליון

נוריתE • 19 באפר׳ 2005

פיגמליון וגאלאתיאה
מאגדות יוון, על-פי אובידיוס
תרגום: פרופ. אדיר כהן 2001

באי קפריסין חי פסל צעיר ומצטיין באמנותו ושמו פיגמליון. כל-כך היה מעורב בעבודתו ומתמסר לה עד שהקדיש כמעט את כל זמנו ומצא בה את סיפוקו המלא.
זאת היתה אף הסיבה שהחליט לא לשאת אישה לעולם ודי היה לו באמנותו. על אף זאת, הפסל אותו טיפח ושקד על השלמתו ושיכלולו מרבית זמנו, היה פסל אישה.
הוא יצר פסל יפה להפליא, אך דעתו לא היתה נוחה ממנו. הוא המשיך לעבוד ולשכלל את יצירתו שהלכה ויפתה מיום ליום. מן האבן בקעה אישה יפיפיה, יצירת אמנות שלא היתה כמותה עד כה.
לבסוף, כשחש שפסלו הוא כליל השלמות התרחש דבר מוזר - הוא התאהב אהבה עזה וחושנית בפסל האישה שיצר.

באהבתו לאישה שיצר היה מנשק את שפתיה, אך הן לא השיבו לו נשיקות. הוא היה מחבק אותה וגוש אבן צונן היה מונח בזרועותיו. היה מלטף את פניה וידיה, אך ללא תגובה.
לעתים היה מעמיד פנים ומשחק משחקי כאילו: היה מלביש אותה בבגדים מפוארים, בוחר ממיטב השמלות והצעיפים ומנסה להתאים את צבעיהם שיהלמו את מראיה. היה מרבה להביא לה מתנות כמו ציפורי שיר קטנות, זרי פרחים בשלל צבעים וריחות, אבנים טובות וחפצי חן מרובים.
בלילה היה משכיב אותה במיטה רכה ונוחה, מכסה אותה בשמיכות כדי שיחם לה ומדבר אליה עמוק לתוך הלילה.

אהבתו הגדולה והמוזרה לפסל האישה שיצר, לא נעלמה מעיני ונוס אלת האהבה. היא עקבה אחרי משחקיו הרגישים, ראתה אותו מנסה להפיח חיים בפסלו, שמעה את דבריו הנרגשים לפסל הדומם והשתתפה ביגונו ובייסורי אהבתו חסרת הסיכוי. לבסוף החליטה לעזור לו ולשמח את ליבו. בחגיגה גדולה שנערכה בקפריסין לכבודה של ונוס, השתתף אף פיגמליון. הוא כרע ברך לפני מזבחה של ונוס, עליו הקריבו עגלות לבנות כשלג ונשא תפילה ותחינה לונוס, שידעה מה רצונו האמיתי. הלהבה על המזבח שלפניו כרע עלתה ונישאה שלוש פעמים אל מרומי האוויר וזה היה אות עבורו שהאלה קיבלה את משאלתו.

פיגמליון מיהר אל ביתו, הוא ניגש לפסל האישה שיצר והנה ראה עומדת לפניו על הכן אישה בשר ודם, מהממת ביופיה, מקסימה וחושנית. הוא שיפשף עיניו בתדהמה. בטוח היה שהוא חולם בהקיץ ורואה מהרהורי ליבו. הוא ליטף את הפסל ונבהל, מגע חם קיבל את ליטופו. הוא נישק את שפתיה נשיקה ארוכה והנה הן רכות. ליטף את כתפיה וזרועותיה והנה קשיות האבן שלהן נעלמה, הן נמסות כדונג המתרכך בשמש. הוא חיבק אותה אליו וראה איך פניה סומקות, עיניה קורנות וחיוך של אהבה מתפשט על פניה.

'זה מעשה האלה ונוס', חשב בליבו ונשא תפילת הודייה לאלה שחוללה את הפלא והחייתה את יצירת אמנותו המופלאה ונתנה לו את גאלאתיאה לרקום יחדיו מציאות של אהבה…

*****************
סגנון מנהיגות "פיגמליון"

מנהלים מקבלים את העובדים להם הם מצפים!

פרופ. דב עדן (יוני 1990), משאבי אנוש

מפעל מדקיט סבל מבעיה ארוכת יומין של פריון עבודה נמוך, עקב קבוצות עובדות חדשות, שעסקו באיסוף המוצרים ואריזתם.
העובדות היו ילידות הארץ או עולות חדשות ממזרח אירופה, ובמדקיט "ידעו כולם", שבהשוואה לעולות החדשות, היו העובדות ילידות הארץ קשות יום, בעלות יכולת הסתגלות נמוכה, חסרות משמעת וזקוקות לזמן רב יותר כדי להגיע לרמת התפוקה המקובלת, או לשמור על רמת תפוקה כלשהי, לאורך זמן.

במיוחד, "ידעה זאת" מנהלת העבודה הכללית, שהיתה במשך שנים ארוכות אחראית על קליטתן של עובדות חדשות בעבודה. היא גם "ידעה" היטב, שהעובדות החדשות ילידות הארץ, תעוררנה רק בעיות ושאין לצפות שתגענה בעתיד לרמת ההישגים הנדרשת.

יום אחד, שמע מנהל המפעל הרצאה בנושא 'הנבואה המגשימה את עצמה' וההשפעות שיש
בהאמינו שלעובדות ילידות הארץ יכולת דומה לזו של העולות החדשות, הוא חשד בקיומה של נבואה שלילית המגשימה את עצמה. הוא זימן אליו את מנהלת העבודה הכללית והודיע לה שהוא אישית טיפל בגיוס ומיון העובדות החדשות שתיכנסנה לעבודה במפעל במהלך השבוע הקרוב, וש"אלו עובדות מצויינות". בנוסף, ציין, שיש לצפות שעובדות אלה לא תעוררנה בעיות ותגענה לרמת התפוקה המקובלת בהקדם. מנהלת העבודה הכללית אחראית לקליטתן והשתלבותן בעבודה ועליה להציג בפניו כל בעיה שתתעורר.

כתוצאה משיחה זאת, היתה קליטתן של העובדות החדשות חלקה, קלה ומהירה, כזו – שאיש מוותיקי המפעל לא זכר מן העבר. העובדות החדשות שנקלטו באותו שבוע הגיעו לרמת התפוקה המקובלת תוך זמן קצר יחסית וזכו להערכה רבה. מנהלת העבודה הכללית החמיאה למנהל המפעל על השיפור הניכר בשלב המיון והגיוס.

++++++++++++


סגנון מנהיגות פיגמליוני (PLS)
הכוונה למתן ביטוי לציפיות גבוהות. המאפיין המרכזי המייחד את הפיגמליונים הוא שידור של ציפיות גבוהות המתבטאות בעקביות בכל מעשיו והתייחסויותיו כלפי עובדיו. התוצאה היא הפנמת ציפיות עצמיות גבוהות מצד הכפיפים. במקרה הפשוט והישיר ביותר, המנהל אומר לכפיפוה"גולם") "אני יודע שאתה מסוגל לעשות זאת היטב". מסר זה מועבר באין-ספור דרכים. המנהיגות האפקטיבית נמדדת ביכולת המנהל להעביר מסר זה בצורה משכנעת ולעורר תחושת הישגיות גבוהה בקרב העובדים. פיגמליון באמת מצפה ליותר. הוא משדר זאת לכפיפיו ומוביל אותם להצטיינות בהתאם.

הפיגמליונים מעריכים בהתמדה את הציפיות העצמיות של הכפיפים. כאשר ציפיות אלה גבוהות, המנהל תומך בהן. כאשר הן נמוכות, המנהל נוקט בפעולה מתקנת, שמטרתה להניע ולשכנע את הכפיפים שהם בעלי יכולת ומסוגלים להגיע להצלחה על אף הספקות העצמיים העולים בליבם.

********************

פיגמליון" אל מול "הגולם"
נבואה המגשימה את עצמה היא חרב פיפיות היכולה לעודד או לדכא ביצועים. הדבר תלוי ברמת הציפיות. ציפיות נמוכות והתייחסות אל העובדים כאל מוגבלים, יגבירו את הסיכויים כי אכן הם יתנהגו כך. אלישע נאב"ד, פרופסור לפסיכולוגיה חברתית וחינוכית באוניברסיטה העברית, הטביע את המונח "אפקט הגולם", ככינוי להשפעה השלילית של ציפיות נמוכות על ביצועי הכפיפים. יישום "הנבואה המגשימה את עצמה" בניהול צריך להתבסס על שתי גישות משלימות: עקירת ציפיות נמוכות מושרשות ושתילת ציפיות גבוהות.

***********************

כיצד להיות פיגמליון

1. בטא ציפיות גבוהות
2. טפח ביטחון עצמי (חוללות עצמית)
3. קבע יעדים ומטרות אתגריים
4. תן משוב על ביצועים
5. אפשר לעובדים לקבל הדרכה ויידע הולמים חסן גלמים בכוח
6. תפוס "טרמפ" על שינויים ארגוניים כהזדמנויות לשתול ציפיות גבוהות
7.
8. צור אווירה סוציו-רגשית תומכת
9. הילחם בסטריאוטיפים שליליים
10. השתמש בכינוים ותוויות חיוביים המביעים ציפיות גבוהות


********************

הפיגמליונים הופכים את הביצוע המוצלח לחלק בהתנסותם של הכפיפים באמצעות תיכנון קפדני של סדר המטלות ודרגות הקושי שלהן. הם מעניקים לכפיפים הזדמנויות "להוכיח את כישוריהם", ועל ידי כך הם מפגינים הלכה למעשה את הביטחון והאמון שהם רוחשים לכפיפיהם.
הכישלון. אין כל הצדקה לניסיון מסוג זה. הוא בזבזני כלפי כוח אדם בעל פוטנציאל, אך פגיע שזקוק לטיפוח, לא לטיבוע!
על כן, הציווי הניהולי המשתמע מכל האמור כאן הוא ברור: יש למנוע כל כישלון מיותר. על המנהל להוביל את כפיפיו במסלול התנסויות המוביל להצלחה, תוך מילוי מטלות עוקבות בסדר קושי עולה. אין לכפות יעדים שהם מעבר ליכולת הכפיף ואסור לתת לעובדים שאפתנים לנגוס ב"ביס" גדול מידי. יש לטפח חוללות עצמית על ידי בניית רצף הדרגתי ומתמשך לאורך זמן של הצלחות, ובאמצעות מטלות המהוות אתגר. יש לחשוף את הכפיפים לכישלונות רק כאשר ברור שהם מסוגלים לספוג אותם מבלי שתפגע תחושת החוללות העצמית שלהם.
**************

מודל לחיקוי
ההצלחה והכישלון הם מדבקים. מנהלים פיגמליונים שמתפקדים בהצלחה, מהווים מודל נכון לחיקוי מצד כפיפיהם.או מצד מנהלים אחרים שעובדים איתם, כאשר אנו עדים להצלחה או לכישלון של אדם שדומה לנו, אנו מסיקים מסקנות לגבי החוללות העצמית שלנו. הזדהות עם מודלים היא נפוצה מאוד בחיים בכלל, ובחיי העבודה בפרט. יתר על כן, פיגמליונים חושפים עובדים בלתי מנוסים לעובדים וותיקים המשמשים מודל חיובי לחיקוי מתוך תקווה, שהללו יאמצו לעצמם את גישת הוותיקים המצטיינים תוך תהליך של חיקוי. העובדים גם מושפעים מהאוריינטציה של המנהל, מהפילוסופיה בה הוא דוגל ומהמחוייבות אותה הוא מגלה כלפי עבודתו וכלפי המפעל. באמצעות פיגמליון, לומדים העובדים לפרש כהלכה ולהעריך התנסויות מוצלחות וכושלות כאחד.

*************

*חוללות – מונח הנגזר מן השורש חלל, אושר רשמית על ידי האקדמיה ללשון ופירושו לענייננו: אמונתו של אדם ביכולתו לחולל תוצאה.
הפיגמליונים באופן קבוע, מעודדים את תחושת החוללות העצמית של כפיפיהם. סגנון מנהיגות פיגמליוני משול למפתח, שבאמצעותו מנהלים מביאים את עובדיהם לידי הגשמת ציפיותיהם הגבוהות, ואילו החוללות העצמית של הכפיפים משולה למנגנון הבריח המופעל על ידי מפתח התנהגותי זה.
המנהל שולט במספר מקורות מידע המשפיעים על החוללות העצמית של העובדים. מקורות אלה כוללים ביצוע מוצלח, מודלים ושימוע מילולי. מדובר למעשה בהתנהגויות מוחשיות, שבאמצעותן מחזקים הפיגמליונים את תחושת החוללות העצמית של הכפיפים.
****************

קביעת יעדים קשים
קביעת יעדים קשה להשגה, אך אפשרית, מעודדת הנעה להשקעת מאמץ ולביצועים ברמה גבוהה. זו אחת הסיבות לכך ששיטת "ניהול לפי יעדים", היא כה נפוצה.
הגדרה ברורה של יעדים המהווים אתגר, היא דרך מעשית לשכנע אנשים שהם מסוגלים להצליח, ולעודד ציפיות גבוהות. המסר הוא: "אם לא הייתי חושב שאתה מסוגל, לא הייתי קובע לך יעד כזה!". תיקרת הציפיות חייבת להיות מוגדרת על פי רמת יכולתם של העובדים. אין כל טעם להציב לעובד ציפיות העולות בהרבה על יכולתו האמיתית. כך גם המומחים לספורט יודעים, שמאמנים בקפיצה לגובה מעלים את הרף גבוה יותר, שלב אחרי שלב (ולא מספר שלבים בבת אחת).
+++++++++++++++++


שיכנוע מילולי
מנהל אמין יכול באמצעות הדיבור לשכנע את עובדיו שהם מסוגלים ליותר. הטובים שבהורים, במורים, במפקדים ובמנהלים, משקיעים מאמצים אדירים כדי לשכנע ילדים, תלמידים, פקודים ועובדים שהם מסוגלים להצליח. מאמץ זה משתלם מאוד, שיכנוע מילולי מתאים במיוחד לגבי
אותם עובדים שמעריכים את יכולתם כנמוכה יותר מרמתם האמיתית, ולכן הם נוטים להתאמץ פחות בעבודה.
על ידי הצלחה בסידרה של מטלות בביצוע משימות, צפייה במודלים חיוביים והאזנה לדבריו המשכנעים של המנהל שיש להם כל הדרוש כדי להצליח, מתפתחת אצל הכפיפים תחושה מוגברת ביחס ליכולתם להצליח בעבודה.
מנהל שמאמץ גישה פיגמליונית, משנה את תפיסת העובדים לגבי יכולת הביצוע שלהם. והתוצאה היא, הישגים "מעבר לציפיות".
*****************

הפיגמליונים אינם מתייחסים להדרכה כאל "בזבוז זמן". הם גם אינם סבורים שהדרכה צריכה להעשות על ידי גורם אחר. בעצם התנהגותם הם מדריכים ומחנכים את כפיפיהם. לעתים הם מקדישים מזמנם היקר לצורך מתן הסבר נוסף, ידע ומידע נוספים, להדגמת האופן שבו ניתן לבצע טוב יותר את העבודה, תוך שהם גורמים לכפיפיהם למצות את מירב הפוטנציאל הטמון בהם. בכך המנהלים מעודדים צמיחה והתפתחות המביאות הישגים טובים יותר.

הפיגמליונים משוב מוחשי (2). תמיכה בונה, המהווה עבורם כלי ניהול חשוב. המשוב עצמו כולל העברת מידע אודות הביצועים, מידע נקי מהערכה נמוכה.
פיגמליון יודע להבחין בין משוב חיובי ושלילי ובין ביקורת הרסנית. הוא יודע כי משוב הינו חיוני ללמידה ולשיפור הביצוע, וכי ביקורת הרסנית מפחיתה את הסיכויים לשיפור הביצוע.
****************

חשוב מאוד להצמיד "תוויות כינוי חיוביות" לעובדים. תוויות כמו "אפס תקלות", "עתודה לניהול", "פורום מוביל", "כוח העתיד" וכו', מעניקות סטטוס, כבוד ומשמעות, ומטפחות את הציפיות של המנהלים ושל העובדים. יש להימנע מהיווצרות סטיגמות או תוויות שליליות המלוות את העובדים בתיקיהם האישיים. המידע שנאסף ונשמר בתיק האישי, נרשם בנקודת זמן בעבר, ובמקרה הטוב היה נכון בנסיבות מסויימות בעבר. אך איננו בהכרח רלוונטי לתפקידו ולאופן תיפקודו של העובד כיום. מידע שהתיישן, עלול ליצור תמונה שלילית מוטעית לגבי העובד ולהיות לו למכשלה לטווח הארוך.
******************

חיסון "גלמים פוטנציאליים"

יש לחסן עובדים אשר אינם מגיעים לרמת הביצועים הנדרשת, מפני האפשרות שיילכדו ב"מלכודת הגולם".
פעולת החיסון באה לידי ביטוי בשני תחומים:
מישור אחד הוא הדברים שהעובדים עצמם יכולים לעשות בהתנהגותם על מנת להעלות את ציפיות הממונים עליהם, ועל ידי כך למנוע מן הממונים להתייחס אליהם כאל "גלמים". כלומר, אפשר ללמד את העובדים התנהגויות המעלות את ציפיות המנהלים מהם.
מישור שני הוא להדריך את העובדים העלולים להיתפס כ"גלמים" ולהוות מושא לציפיות נמוכות. אפשר ללמד על 'הנבואה המגשימה את עצמה', על אפקט פיגמליון ועל הכוח הגלום בציפיות ולומר להם: "עכשיו, לאחר שהינך מבין את עיקרון 'הנבואה המגשימה את עצמה' ואת השפעתה עליך ועל הממונה, אתה יכול להשתמש בהבנה וידע זה על מנת להגן על עצמך. אם אינך יכול להביא לכך שהממונה עליך יצפה ממך להרבה, והוא ממשיך להתייחס אליך כאל בעל יכולת נמוכה, אינך חייב להיכנע לציפיותיו הנמוכות. אתה יכול לפרוץ את מעגל הקסמים ההרסני ולהישמר מלהפוך ל"גולם" של הממונה עליך, על ידי כך שתהיה 'הפגמליון של עצמך' העיקר הוא שתשמור על דימויך החיובי בעיני עצמך, ושתמשיך להאמין בעצמך וביכולתך להצליח."

מכל מקום, יש לזכור, כי חשוב לטעת בלב העובדים ציפיות גבוהות. ציפיות נמוכות הן בסיס הרסני לפרוייקטים ולתוכניות שונות. למעשה הציפיות מהוות את הציר המרכזי שעליו קמות או נופלות תוכניות ארגוניות מכל הסוגים. כל ארוע ארגוני שאינו מעמיד בראש סדר עדיפויותיו את העלאת הציפיות, מחמיץ הזדמנות פז לזכות בכל הרווחים הנוספים, שהם תולדה של נבואה חיובית המגשימה את עצמה. העלות היא אפסית בעוד שהרווח משמעותי ביותר.

ואולי פיגמליון הוא אדם מפוחד וסובל?

Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 21 באפר׳ 2005

בעיני, מי שצריך לפסל ולעצב בדקדקנות שכזו את השותפה שלו, את העובדים שלו, את הסביבה שלו - איננו אדם שמח או מאושר.

בעיני, פיגמליון הוא סמל לאדם שאיננו יכול להתמודד עם שונות (בשורוק).

החששות, הקושי הפחדים מהשונות של האחרים, מלשמוע תשובה שונה מזו שציפה לה - מובילים אותו לצורך לחצוב בשיש מציאות שונה לגמרי מזו שהוא נתקל בה.

האם פיגמליון באמת מאושר כשהוא מניע את החוטים והמריונטה או המריונטות שלו עונות לו במקהלה?

לדעתי לא...

האם המריונטות יישארו כאלו לעולם?

לדעתי, לא לאורך זמן...

וכך הוא דן את עצמו לעמול קשה מאד, לחצוב ולעצב את המריונטות, ליהנות מהן בפרק הזמן הקצר עד שהן תישברנה או תחמוקנה מבין אצבעותיו - שוב ושוב.

מסכימה עם דן קאפ, (כרגיל)

תבונת אש​(שולטת) • 22 באפר׳ 2005

אני אישית חושבת שהרבה יותר קשה לעזור לאדם לעצב את עצמו ולתמוך בו במסע אל עצמו.
הרבה יותר קשה לא לעצב אותו.

אני נהנית ממה שקשה לי. מה שקל - קל מדי ואין בו עניין או אתגר.

ת. אש

לילה , הערה אישית

קליבר​(שולט) • 22 באפר׳ 2005

תשאירי את הרמה נמוכה כאן , גם ככה קשה לי ..

מה אפשר להגיד , לפני שנכנסים לתוכן ...
אה כן .. תודה

ואני מאד מאמין נבואה שמגשימה את עצמה .

גלתיאה • 22 באפר׳ 2005

מיתוסים הם דבר מרתק, והם בעצם מספרים על דברים שנמצאים בכל אחד פנימה. בעיקר על תהליכים נפשיים שאנו, כבני אדם עוברים.
הסיפור המיתולוגי הזה, בעצם מדבר על הפנטזיה של האחד והיחיד שישנו בכל אחד מאיתנו.
לכל אדם יש פנטזיה לגבי הדמות הנשית או הגברית האידאלית לו, והדמות הזו קיימת בכל אחד מאיתנו, בפנטזיה אנחנו מנהלים חיים שלמים איתה, וקובעים איך היא תראה, מה תלבש, ומה תעשה.
אבל לפעמים, הפער בין הפנטזיה למציאות הוא גדול כל כך, שאותם אנשים מסתובבים, ומחפשים ולא מוצאים, וחשים תחושה של בדידות. ואז הם נשארים עם ה"פסל", שבנפשם שנה אחרי שנה תוך חיפוש מייגע אחר אותה דמות שלא יכולה להתקיים במציאות.
נדרש אומץ להפיח בפנטזיה הזו חיים, כי להפיח בה חיים זה לשים אותה במציאות, לאפשר לה חיים משל עצמה, עם כל מה שכרוך בכך. ומי שלא מבין שנדרש ממנו וויתור בהפגשת הפנטזיה עם המציאות, נגזר עליו לעולם להסתובב אחר הזנב של עצמו, ולהשאר לעד עם דמות הפסל בלי יכולת לממש את הרגש שנקרא אהבה.

חיפשתי מצאתי ראיתי לנכון להעלות את זה שוב , ועמכם המושעממים

נוריתE • 28 בנוב׳ 2006

הנה

פששששששש...

MondoM​(שולט) • 28 בנוב׳ 2006

איזה היצטרפות מיקרים שהסיפור של פרופ' היגינס וליילה דוליטל דומה כל כך לסיפור של פיגמליון וגאלאתיאה.

Re: ואולי פיגמליון הוא אדם מפוחד וסובל?

שפיץ רציני • 28 בנוב׳ 2006

לפעמים צריך לדעת לקרוא בין השורות.

יתכן למשל
שהגישה המתוארת נותנת לה תקווה
אז למה לא לפרגן?

Re: פששששששש...

גלתיאה • 28 בנוב׳ 2006

זה לא צירוף מקרים. זה גלגול של מיתוס עתיק במיתוס קצת יותר מודרני.

המיתולוגיות והדתות של ימים עברו איבדו בימינו את כוחן לשמש יעדים
לדמויות כמו נערת החלומות או הגיבור, או דמויות מיתיות אחרות.
אנחנו כבני אדם לעומת זו לא איבדנו את הצורך ליצור כאלו יעדים.
לכן האולימפוס המודרני שלנו נמצא בעולם הקולנוע והבידור ובעולם הספורט.

Re: ואולי פיגמליון הוא אדם מפוחד וסובל?

Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 28 בנוב׳ 2006

יש מרחק רב בין העצמה ושותפות לבין פטרונות והתנשאות, וישנם אינספור גוונים ביניהם.

לדעתי, בדסמ דורש שותפות ובמערכת יחסים טובה וברת-קיום לאורך זמן יש מקום להעצמת השותפ/ה - אך לעולם לא ממקום שמתנשא או מתימר להבין יותר טוב מה "טוב" להם.

האם מצאת משהו בכתבה שמדבר על העובדים כבני אדם בוגרים, כמי שמסוגלים לשקול ולהבין בעצמם מה טוב להם, מה חשוב להם, מה נחוץ להם, מה יכול לסייע להם בעבודה?

מהמשקפיים שלי קראתי רק מערכת יחסים של הורה-ילד, לא בוגר-בוגר...