השעות הנוקפות, השולחן הלבן, האדום בכוסית, ועדיין. כאן פה בפנים ההרגשה הזאת לא מרפה, ימים ושעות וכאילו הזמן עומד, .ועדיין מוקף בין כולם, אוירת ערב חג, המנה מוגשת לצלחת, אני השה לעולה? ועדיין. המרור מוגש לפה, ולהפתעתי טעמו ערב לחיכי, ושמא היה זה כי מוכר הוא לי כל כך, ועדיין.
