הבלבול , הרוגע והסשנים - להיות שלו, המשך.

הבלבול , הרוגע והסשנים - להיות שלו, המשך.

עינבר • 29 באפר׳ 2005

הייתי בריחוף תמידי של עונג. על יחסי השליטה שהיו בנינו, ועם זאת היו שם דברים שהיממו אותי לחלוטין.
למה הוא כל כך אכזרי? למה הוא לא יכול לדבר אלי אחרת? למה הוא השתין לי בפה ? החיבוק המדהים שלו תמיד השכיח הכל.
יכולתי להרגיש נאהבת, מאושרת, מאוהבת. כל המחשבות האלו, שמתי אותם בצד והתמסרתי, לעצמי, להיות כל כך שלו.
יום שישי אחד חזרתי למעונות עייפה וכאבת וכל סימני השאלה שלי נעלמו. השותפה שלי לא הייתה והיה לי טוב מתוק כזה. טוב לי, בלי סיבה נראית לעין, הכל היה שלם, אהבתי הכל. בשבת ההיא ובימים שאחריה הוא לא התקשר. לא חשבתי על זה והתמסרתי ללימודים למבחן במועד ב'. נזכרתי איך בשנה שעבר שנכשלתי במאקרו הוא היה המום ומתוק. חייכתי , הוא תמיד היה ותמיד יהיה

ביום רביעי התקשרתי אליו, התחלתי להתגעגע פתאום, מוצאת את עצמי מפנטזת שאני נופלת לגליו ומנשקת אותם והפנטזיה לא הייתה משפילה בעיני יותר. התקשרתי.
הכל שלו בילבל אותי ושאלתי "מה קרה ?"
"אני יודע שלא הייתי צריך להעלם , למה את שואלת והכל , אבל אני לא יודע"
"עדיין רוצה אותי ?"שאלתי בביטחון
"אמ... מה את רוצה ?"
"אה..להיות ל... ל... ליד אהה הרגליים שלך" גמגמתי
"אז בואי" שמעתי אותו מחייך.

יום חמישי היה קסום וים שיש חיכיתי לו בדירה שהוא הלך לארוחת ערב אצל אימא בממילה. הוא חזר קצת עצבני , ראה טלוויזיה ונראה כאילו הנוכחות שלי מעיקה עליו. לא ידעתי מה לאמר ושתקתי שעות, הוא ראה טלוויזיה , הגיעו חברים , ואני כמעט לא קיימת, שקטה. אחרי שנותרנו לבדנו , אספתי את האוכל ושפכתי עליו את קנקן התה. "טוב, כלבה שלומיאלית, את בעונש הלילה. את ישנה בשירותים".

העונש לא נראה לי מפחיד או חסר היגיון, כמעט טבעי. עד שנשארתי שם לב, נלחצתי ופחדתי אך לא חשבתי לצאת , אפילו לא חשבתי לפתוח את האור. השעות הראשונות היו יותר קלות כי שמעתי אותו מסתובב, קם וחוזר למיטה. חשבתי שהוא מתקשה לישון שאני נמצאת בחדר השני. שהוא רוצה להיות איתי. פתאום הדלת נפתחה הוא הגיע והתעוררתי, כנראה בדיוק נרדמתי.
"נוח לך, אה ?"
הייתי עדיין בהלם ולא עניתי
"טוב, מה את מסתכלת? קומי ותסתובבי! "
קמתי בצורה מכנית והוא חיבק אותי רגע, את כל הגוף שלי שהוא מאחורי, המגע הרגיע אותי , הגוף שלי התמסר שוב
והוא חדר אלי , הייתי מאושרת לכמה דקות. פתאום הוא ייצא ממני.
"על הרצפה!", ירדתי למטה, ברישול משהו, לא היה שם הרבה מקום לזוז ל2 אנשים.
הוא התיישב על האסלה, תפס את הראש שלי בשיער ודחף את עבר מינו לפה שלי. מה שהדהים אותי שכבר ממש הבנתי את העניין הזה של לרדת לגבר, כבר הייתי טובה בזה. אבל כל פעם שהוא תפס לי בשיער בכח., הבלבול היה גורם לי חנק, הפעם הוא גמר בדיוק ברגע לפני זה שהפסקתי לנשום. נשמתי לרווחה, מרוצה מעצמי.
"טוב , נדמה לי שנוח לך כאן מדיי בשביל עונש, תישארי על הרצפה!" אמר ויצא.

הרצפה הייתה קרה, החושך היה מפחיד והשקט היה נורא. התחלתי לבכות שם, במשך אולי שעה, עד שקרני האור הראשונות הפציעו מבעד לחלון והרגיעו אותי. נרדמתי עד שהוא הגיע לשחרר אותי.