נמש
|
לפני 19 שנים •
2 במאי 2005
לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
שיר שאני מאד מתחברת אליו.
שיר מינימליסטי האומר הכל... כָּתוּב בְּעִפָּרוֹן בַּקָּרוֹן הֶחָתוּם / דן פָּגִיס ------------------------------------ כָּאן בַּמִּשְׁלוֹחַ הַזֶּה אֲנִי חַוָּה עִם הֶבֶל בְּנִי אִם תִּרְאוּ אֶת בְּנִי הַגָּדוֹל קַיִן בֶּן אָדָם תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁאֲנִי יש דברים שאי-אפשר לומר במלואם או שלא מספיקים לומר. כדי להבין את השיר צריך לזכור את סיפור משפחת האדם הראשון (בראשית, פרק ד), וצריך להבין באיזה קרון מדובר. |
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 19 שנים •
4 במאי 2005
דאגות הקנצלר
דאגות הקנצלר - מאת ברטולד ברכט
כששר התעמולה מדבר על מצוקת העם הוא עוצר מדי-פעם מזועזע, ואז באה הצעקה: למנהיג שלנו: צומחות שערות שיבה! כשהקנצלר שואג ברדיו אומרים האנשים: כמה שהוא מתאמץ! מכיון שהם כל היום התאמצו מדי הם בעצמם לא יכלו לשאוג ככה. כולם חשים: המלחמה הבאה אינה נותנת לקנצלר לישון. איך זה היה אילו הקנצלר היה מרשה לעצמו קצת שינה ומלחמה לא היתה באה? הארצות השכנות מדברות בבוז על ארצנו בלבול כלכלי ומעשי אלימות נידונים לגנאי בקול-רם. אומרים, שכשהקנצלר קורא עיתונים זרים הוא לעתים קרובות בוכה. או-אז קורא שר התעמולה לעם לייבש את דמעות הפיהרר. גם כאשר הקנצלר הקריב את ידידיו כי נותני-הכסף דרשו זאת אומרים שהיה רציני מאוד. כשלעם אין מה לאכול אומרים שבטנו מציקה לו. אין ספק, אם ידחף את ארצנו למלחמה. הוא יבכה כתינוק. כשבניכם ובעליכם יפלו הוא יאנח. כששוב תאכלו עשב הוא יסתכל רציני. ואתם תכירו באלה שיש לכם קנצלר טוב. שירי סוונדנבורג 1935-1938 מתוך: "גלות המשוררים" עמ' 157-158 נכתב בזמן הגלות של ברטולד ברכט, לפני פרוץ מלחמת העולם השניה |
|
|