lain
|
לפני 19 שנים •
13 במאי 2005
האישה שאיתי
שוכבת על הגב
ידיי שלובות על בטני גופי נוקשה קר כמו גוויה עיני מרוחקות בפינה אפלה אדישות בוהה בנקודה המרוחקת שולחת בה גיצים של כעס תסכול הפינה האפלה לא משיבה לי מבט וגם לא עוזרת תוהה ביני לבין עצמי (הפינה הוציאה עצמה מזמן מהמשחק) איך קרה שנשארה לבדה כיצד מכל הנפשות האומללות דווקא הטובות אינן מוצאות מנוח היש צורך ברשעות על מנת לשרוד בעולם היש צורך בנבזיות על מנת לאהוב הצריכה היא לכווץ ליבה על מנת לקבל אהבה ברגעים שכאלו בהם אני כואבת את כאבה אני תוהה איזו מציאות מוזרה היא זו בה שתינו חיות... ואף על פי כן בין כל הרפש ומרור הצלחנו למצוא האחת את השניה לרגע היה נדמה לי שזיהיתי מבט חודר מן הפינה שלי. |
|
|
|
lain
|
לפני 19 שנים •
13 במאי 2005
נגה לא יודעת
נגה אומרת לי
"לא מוצאת את עצמי בין כל דיעותיי המוצקות לא מוצאת מה נכון בין כל שקריי הלבנים לא מוצאת מה מציאותי בין כל ההזיות" אינך מחפשת באמת אומר לה הקול הקטנוני הזה שלא מרפה ומוכיח בחיוך יודע דבר והיא, עייפה מלשוחח עם עצמה עייפה מלהלחם בשדים ובכלל מגלה כי אינם הכל בדיחה מתובלת בתבלין חריף ומר אומרת לי ואני משיבה אז אולי תצחקי קצת . |
|
|
|
lain
|
לפני 19 שנים •
13 במאי 2005
עץ הדעת
בשקט כמעט מוחלט
בעדנה ורוך אין סופיים בבטחון גמור בזרימה איטית ומכוונת בלחישה דקה כחוט המשי בצלילים הנושאים על גבם עלי שלכת אדמדמים את מטילה על נפשי צל כבד הזורע פחד בליבי כפי שאף מפלצת מתועבת השוכנת בשורשי תסכולי לא תוכל לעשות ואף יצור חושך הגר בגזעי טירופי לא יוכל לגרום לי וגם בן הכלאיים המעוות השוכן בצמרות ראשי אינו גורם לי למעט מהרגשות שאת גורמת לי בלחישתך הארסית היא מנערת כתפיי בחוזקה וקוראת לי "אני אוהבת אותך" אבל אני יודעת שביום שאתמסר לאותה לילית יערות זה יהיה אובדני הסופי בים השכחה כי לא אוכל לזכור עוד מי היא אך יותר מכך לא אזכור מי אני. |
|
|
|
lain
|
לפני 19 שנים •
13 במאי 2005
ערגה
עור חלק ובהיר
מרושת ורידים נפוחים גורם לידיי להזיע אצבעות ארוכות ודקות גורמות ללשוני לרקוד בחלל פי לשפשף את שיניי בציפיה זרמים בוערים עולים במעלה חלציי לא פוסחים על אף איבר ושוכבים לנוח מאחורי תנוכי אזניי עד הזרם הבא עיניי פעורות לרווחה פוחדת למצמץ פן המראה החושני יתמוסס לתוך הלילה ויגרום לתקוותי כאב בטן רוצה לנשום אותה מתאווה לגעת בה חושקת בעורה הלבן רוצה אותה על פי רוצה אותה בתוכי לחוש את מגעה הנוקשה והקר על כל גופי החם ולא אכפת לי שאני מתרפסת כמותה עוד לא ראיתי כל יישותי מתכווננת אליה אין דבר בעולם שחשוב כרגע מלבדה גם לא האדם אותו היא נושאת. |
|
|
|
lain
|
לפני 19 שנים •
13 במאי 2005
החמצה
הוא מגיע אליה
מיוזע ודואב הוא מגיע אליה מלוכלך ובוער מתשוקה הוא מגיע אליה כמו בהמת משא מזוהמת הוא מגיע אליה רעב לבשרה צמא למיציה כואב למגעה הוא מגיע אליה נגוע בתחלואי החברה האנושית מתחנן על סף דלתה הוא מגיע אליה על ארבע, היא פותחת דלתה והנה הוא מחכה לה רואה מבטו המתאווה מריחה זיעתו המסממת נחיריה מרגישה ברעבונו אליה מבועתת מן הטירוף בעיניו והיא שפויה וסטרילית מבטה קר אכזרי בלתי מתפשר ליבה קשה אגרופיה קמוצים שפתיה נוקשות ובאצבע יציבה שולחת אותו מעל פניה. אחר כך בלילה כשהכל שקט ובודד חושבת לעצמה "מעולם לא נדבקתי במחלה". |
|
|
|
lain
|
לפני 19 שנים •
13 במאי 2005
שפירית
האהבה זרה לי כל כך
אותה אהבה שמדברים עליה בין שני אנשים ואשר גורמת להם אושר אמיתי כמעט מוכנה להאמין כי אינה קיימת הסיכוי לקיומה שקול לשפירית קטנה היוצאת מתיבת פנדורה כל כך קטנה ואולי אף נראית חסרת ערך אל מול כל שדי האבדון שזחלו עימה החוצה... ניסיתי לעקוב אחר השפירית במעופה אך לשווא ניסיתי לתפוס אותה בכנפיה ונשאר בידי אויר מרושע הצוחק בפניי מלאות התסכול אז ניסיתי לקרוא לה והיא הביטה בעיניי חייכה וברחה כמו אומרת "אני קיימת אבל לא בשבילך" השדים התחילו ללעוג לי ולנעוץ ציפורניהם בליבי המיותם סגרתי את תיבת השרצים בטריקה השפירית תחזור אני יודעת תמיד היתה באויר ותמיד תהיה אבל כבלתי מושגת. |
|
|
|
lain
|
לפני 19 שנים •
13 במאי 2005
בושה
חדלי להביך אותי" הוא אומר לי
"את לא שפויה" מתכנסת לתוך עצמי משפילה מבט מנסה לשכנעו, לגרום לו להבין אבל בתוך תוכי יודעת שגם לי זה לא מובן לא יודעת מדוע אני עושה זאת מהיכן מגיע הצורך ולאן הוא לוקח אותי רק יודעת כי כשהוא לידי אין לי ברירה אחרת זה חזק ממני אין פה קשר לשליטה - אין משפיל ומושפלת גם לא לאהבה - ברוב הזמן מוצאת עצמי תוהה על קנקנו של הקשר המוזר הזה רק צורך עז כקרן שמש המגיחה מתוך ענן כבד ,ביום חורפי במיוחד, אשר מחממת ,על אפו ועל חמתו של הענן, את גופי המשתוקק מנסה להסוות את הצורך, להסתירו אך מעולם לא הייתי טובה במלחמות ובעיקר כשמדובר בחבר המוכר שלי - היצר בעבר היה אוייבי הנורא מכולם, כיום אימצתי אותו לחיקי אך היחסים בין חברי הטוב לגבר הזה אינם טובים כפי שהייתי רוצה שיהיו הוא מאיים עליו הוא מאתגר אותו הוא לא נהיר לו הוא זר מנסה לפייס בין השניים, לגשר נקרעת בין הבושה לבין אהבתי לחברי הטוב - היצר מודה בפה מלא מרירות כי יש לי חבר טוב שגורם לי להתבייש בו עכשיו אני מקבלת אותו כמו ילד אשר מביך את הוריו בכל פעם מחדש הוא חלק ממני והגבר שעימי – לא מוכן לאמץ את ילדי הקט רוצה אותי שפויה ונקיה רוצה אותי מובנת רוצה אותי שקולה רוצה אותי מאופקת אבל מה בסך הכל ביקשתי לשים ראשי תחת כנפו ולהסניף אל קרבי את בית השחי |
|
|
|
lain
|
לפני 19 שנים •
13 במאי 2005
משחק מסוכן
הפחד להשתגע חזק מבעבר
הצורך לדעת מהו השיגעון מפתה אותי יותר מתמיד רוצה לטעום את שפתי כוס הטירוף אך לא את תכולתה לא הניחי את הכוס בצד אל תשתי מן הרעל הזה עד מתי אגרד את קליפת שפיותי ככלב נגוע פשפשים המגרד עצמו למוות אך אני שותה בולעת בשקיקה כל טיפה של שיגעון וכתמיד ממהרת להקיא הכל החוצה לא נותנת לרעל לחלחל לעורקיי שפיותי נוגעת לא נוגעת משחקת עם המחשבה כי אני שפויה בכלל. |
|
|
|
lain
|
לפני 19 שנים •
13 במאי 2005
ללא שם
כוס ריקה
ערפל נדחס אל מוחי נותר זרזיף שפיות אחרון. |
|
|
ספל חמאה
|
לפני 19 שנים •
13 במאי 2005
מה את עושה?
תרגעי! תני כבוד! לכל שיר מגיע פוסט משלו, בכדי שנוכל להגיב בהתאם (החמצה, למשל, בכלל לא צריך להיות בפורום הזה). מה העניינים איתך? יאת כותבת יפה ונוגע, אבל אני כבר לא זוכרת על איזה שיר רציתי להגיב, כל אחד זורק אותי לכיוון אחר, אני חושבת: וואוו איזה יופי! מגוללת למטה בכדי להגיב, והנה עוד שיר, וגם זה -וואו, אני חייבת להגיב! והנה עוד אחד ועוד אחד. ככה, יקירתי, לא עושים! ש לי הרגשה שאת חוששת שאם לא תפרסמי הכל - כאן ועכשיו - כבר לא יהיה לך אומץ לפרסם אותם בכלל... חבל, דברים טובים מגיעים במנות קצובות, והפיספוס כאן הוא הדדי. >ספל חמאה בטוחה שבנתיים נוספו עוד שני שירים לפחות< |
|
|