ד--פנה
|
לפני 19 שנים •
14 במאי 2005
חטא
אני חוטאת לעצמי.
כל הזמן, כל יום , כל דקה. ואני שונאת את עצמי על כך. בעיקר אני שונאת את עצמי על שלמדתי לחיות עם זה. וברגעים שבהם צפה בי הידיעה אני מתמלאת נימול ובכל אזור כזה בגוף שמתמלא עיוורון חושים אני רוצה לחתוך. מי שקהה לעצמו מגיע לו. אני חופרת עם הלהב ומחכה מתי אני אדע את מה שרואה דם על מתכת. ריקמה קרועה. אני מביאה אותכם בצרורות אני יודעת שנראה שיש לי חיוך מרושע. אני לא יכולה להמנע הבאתי אותכם למטרה ואני לא מרגישה. |
|
|
| ניצן@ |
לפני 19 שנים •
15 במאי 2005
איך הצלחת לפרוט מדוייקת עד כאב
על אותו מקום ממש שעושה בי חלל. את מזכירה לי שכאב עדיף על כהות חושים, גם אם הוא פועם וברגעים מסויימים, מרגיש חד יותר מהכל. לי, קשה להתרומם מהכאב הזה, ובכל זאת, אני נשטפת בו בהכרת תודה. אני יודעת שאותו אזור בנפשי לא נמק עדיין. בינתיים הוא עדיין שם, קורא לי לחזור לעצמי. שונאת יומרנות, אבל יש בי הרגשה שגם אצלך אין מוות ואובדן של אותו חלק בו את חופרת בלהב חד. אם לא, לא היו בך ידיעה וצער שכאלו. מאחלת לך שתרגישי שוב. גם אם זה יהיה כאב . |
|
|