סאב-לימינל
|
לפני 18 שנים •
16 במאי 2005
"וואללה.....השנים עשו לך רק טוב..." (מגזין הבילויי
"נשים. נשים. נשים. איזה דבר עילאי הוא להיות אישה. עוצמתית,אנרגטית,יודעת מה מטרותיה בחיים, נחשקת, מאוהבת, אסרטיבית, סקסית בכל מצב ובכל דרך, מצליחנית, מוטרפת ומטריפה. כן יקירותי ; זו האישה של שנות האלפיים. אז תנו לה את הכבוד, כי מגיע לה.
מאת שרון בר -אל כבודה הראוי לא הוענק לה כך סתם ביום בהיר, בהחלטה של מה בכך, בדרך פשטות. כלל וכלל לא. ההיפך הוא הנכון. האשה הזו, ואם אני כותבת שורות אלה בשפה העברית ב"מגזין תל-אביבי" הנחשק, בואו נכנה אותה "הישראלית" ואני מוסיפה לכינוי גם את הביטוי "המדהימה". האישה הזו פעלה שנים ועדיין פועלת לשוויון זכויות בין המינים, לקבלת העוצמות שלה בכל תחום, להיותה חלק מחברה מדרך והנהגה. חלק מהותי חשוב ומשפיע. הישראלית של פעם, של שנות החמישים השישים והשבעים הייתה נתונה בחסדי בעלה, עוד כינוי חסר תקנה לדעתי לבעלות של מישהו אחר עלינו. המדהימות... צרכיו ורצונותיו הם החשובים. וצרכיה? לא ניתן להם אף לא רמז. הישראלית לא חשה משוחררת מבחינה מינית בתוך הסדינים ומחוץ להם. בשנים אלו הפמיניזם היה מן קול שקט, שבעתיד לבוא יושמע הדו בכל מקום, ואף תורגש נגיעתו בכל תחומי חייה של הישראלית שלנו. ערפלותה של המודעות נגעה כמובן גם בתחום הפוליטי. להצביע היה דבר של מה בכך, אך להגיש מועמדות לאיזשהו תפקיד ניהולי אתגרי או מנהיגותי, לא היה ולא נברא. יצוגן של הנשים היה אפסי עד כאב. עצם המחשבה על התמודדות הייתה נגיעה בחלום שאין באפשרותו להתממש. הפנינה בערפל הייתה גולדה מאיר שהוכיחה שהיא אור הנשים באפילה הממושכת הזו. אבל איך הולך השיר...."לפעמים חלומות מתגשמים"? ועוד איך מדהימות שלי...... בתקופה ההיא דרכה של הישראלית הייתה להינשא בגיל צעיר ובוסרי, ומי שחצתה את גבול שנתה ה-24,25 נחשבה ל"רווקה זקנה ומנוצחת", מן סוג של מצורעת שחוסר מזלה זועק מגופה המשווע לטיפת מזל (אם רק הייתה אז שרה זהבה בן בכדי שהישראלית תוכל להזדהות עם השיר הזה...). אלה שנישאו ו"מזלן צלח להן", קיבלו על עצמן מיידית את תפקיד עקרת הבית ומביאת הצאצאים לעולמינו ה"גברי"... לא שיש בכך פסול, אך האם נועדה הישראלית להביא ילדים, להאכילם(כולל את בעלה...), לבשל לכבס ותו לא? האם רק בכך תוגדר עוצמתה?...... ועל אף כל העול הביתי והבועתי, גם ההערכה אליה לא הייתה חלק מהותי, אלא אפסית וחסרת פידבקים. הפרסומות (שהיוו חלק נכבד במדיה העיתונאית והרדיופונית...ובערוץ האחד והיחיד שבו הן נקראו חסויות...) היו צנועות, פשוטות, פחות מראות עוצמה נשית ויותר את האישה הייצוגית, המבשלת, הביתית, חסרת האישיות, והעוצמה הנשית מינית, ונתנו לנו להכיר רק את הישראלית המפרסמת את אבקת הכביסה המדהימה ביותר שאי פעם יצאה לשוק, ואת מרק העוף שהכינה לבעלה הבלתי מנוצח. משרות פקידותיות, ובלתי משפיעות בעליל הוו את החלק המרכזי בפעילותה המפרנסת של הישראלית שלנו. הילדים שחיכו בבית הוו מבחינתה איום או יותר נכון קבלה של חוסר יכולתה לממש את עצמה, ולמצות את הפוטנציאל הטמון בה. ככל שעברו השנים והמודעות החלה לקרום עור וגידים, פיה של הישראלית, החל לבטא צרכים, מאוואים, רצונות וחלומות שהיו מוסתרים אי שם בארכיון ליבה העמוס ובמעמקי נפשה המבקשת לצאת ולהראות לעולם שגם היא כאן, גם היא יכולה ואף תתרום לחברה. היא מבקשת להיות עצמה נטו, ללא מחסומים וללא גבולות. החלו לצוץ ארגוני נשים שפעלו למען מטרה נעלה זו, כדוגמת ויצו, נעמ"ת, שדולת הנשים, אמונה וארגונים נוספים שעושים לנו או יותר נכון, עושות לנו את העבודה המפרכת והמקדמת הזו. המהפכה הפמיניסטית החלה באמצע שנות השמונים, ומאז רק פורחת ועולה. אנחנו, יקירותיי על הגל, והגל הזה הוא ים של נשים חזקות שאפתניות ואסרטיביות. הישראלית החדשה איננה מפחדת להתחיל עם המין החלש (מה לעשות גברברים שלי, זו המציאות...). היא מחוברת למיניותה המתפרצת, והיא גאה על כך, היא נותנת לעצמה חופש בחירה בכל מהלכי חייה, היא מגשימה את עצמה, חיה את החלום, והגבול יקירותיי, הגבול הוא השמיים. אם נסתכל היום בפרסומות לעומת אז, נראה נשים עוצמתיות ומיניות, על אף שעדיין קיים מאבק על מיניות פורצת גבולות, אנחנו שם. נראות. חזקות ומשפיעות. והיום אם תראו פרסומת של אבקת כביסה או איזה אחלה מרק חדש שיצא, תוכלו לראות גם גבר מפרסם את המוצרים שהיו פעם "נשיים". גם בתחום הפוליטיקה, התקדמנו. על אף אחוזינו הקטנים בהרבה מהגברים שיושבים שם. ישראל ממוקמת במקום ה-75 מתוך 94 מדינות בהן מיוצגות נשים בפוליטיקה. בכנסת שלנו 15 נשים. בצה"ל ישנה מגמת עלייה בכניסת נשים לתפקידי מפתח, כמו אליס מילר שהתקבלה לקורס טייס ב-1995, וכן חילות נוספים שהכניסה אליהן הייתה גברית בלבד. שיחקנו אותה ונמשיך לשחק אותה. ואם אני מזכירה משחק, אז בענף הכדורסל קיימת ליגת נשים מוצלחת ביותר. הענף זוכה להיענות גם מצד הקהל שבא לראות אותנו על המגרש. הישג מכובד הוא שבשנים 1998-1999 קבוצת רמת-השרון עלתה לגמר גביע אירופה לאלופות, הישג היסטורי לספורט הנשים, כמו המדליה האולימפית של יעל ארד. אנחנו משאירות חותם בעולם, אין עלינו.... והשכלתנו?. בשנות התשעים השתוותה רמת השכלת הישראלית באקדמיה, לרמת השכלת הישראלי,וכיום נשים מהוות יותר ממחצית (58%) ממקבלי תואר ראשון, ו55% ממקבלי תואר שני. בתחום הניהול אנחנו מהוות 20% מכלל תפקידי הניהול, לעומת שנות השמונים בהן היינו רק 10% מכלל תפקידי דרגי הניהול בארץ. אם כן, השנים עשו לנו רק טוב. אבל העבודה עדיין קיימת והעשייה חייבת להתקיים בכל יום. כל אחת ואחת מכן חייבת להאמין ביכולותיה, בכוח שיש בה לשנות ולשפר, להתמיד ולהצליח בכל מטרה שהיא מציבה לעצמה בחיים. חשובה ביותר היא האמונה בכך שבכל אחת מאיתנו קיים כוח מניע וחזק שיגרום לה לנסוק ולהגיע לשמיים, כי גם שם אין גבולות(תשאלו את אליס מילר...). אם פעם פחדנו להיות מי שאנחנו, אז היום לא רק שאנו לא פוחדות, אלא מפתחות את עצמנו להיות הכי טובות שאפשר, הכי בטוחות בפוטנציאל שטמון בנו ויוצא לאור. בנות, תאפשרו לעצמכן חופש, ולא רק חופש עשייה אלא גם חופש פנימי שיקדם אתכן, כי הכוח מגיע מבפנים. אז צאו לדרך. עם כל ה- GIRL POWER שלכן! מאחלת לכן ים של הצלחות בדרך... |
|
|
dr jekyll and MASTER hyde{♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦}
|
לפני 18 שנים •
17 במאי 2005
טוב,
לא קראתי את כל זה... רפרפתי... ברור שזו כתיבה מגמתית ולא אוביקטיבית. אי-אפשר לעשות הכללות. אני מחזיק בדעה שכולם שווים. יש גברים מפגרים ויש נשים אהבלות. יש גברים שולטים ויש נשים שולטות. כל אחד ומה שטוב לו. רק אל תשלו את עצמכם חברים... (God, איזו כתיבה לא אוביקטיבית...  )
אגב - בטח חכמי חלם יעלו לדיון את עניין השיויון. איך שולט או שולטת שווה לסאב/ית שלו/ה? אז שוב - אל תשלו את עצמכם (אלו שכן). הסאב/ית שלכם לא פחות טוב מכם. ואתם לא אלים 
זו העדפה מינית או דרך חיים אך לא מראה על חוסר אינטליגנציה וכו'. |
|
|