| RIS |
לפני 19 שנים •
20 במאי 2005
בֵּין הַצְּלָלִים
.
בֵּין הַצְּלָלִים טִיפִּין טִיפִּין אוֹרוֹת הַזְּמַן הוֹלְכִים דְּלוּחִים בְּבוֹשְׁתָּם. עַל קוֹצֶר רוּחָם לְהִסְּתַּלֵק בְּעוֹד יָדָם מַשֶׂגֶת בְּמַעַל הַשֶּׁקֶר. בְּמַעֲלוֹת הָאֶמֶת מִשְׂתָּרֶרֶת חֲשֵכָה, טּיפִּין טִיפִּין, הַלַּיְלָה, כְּמוֹ דָּם, מִתְעֲבֶּה וְנִקְרַשׁ אֶל הָחוֹמֶשׁ. גַּם בַּחֲלוֹף יוֹם אֶחָד מְהַנֶּצַח, טִיפִּין טִיפִּין, אוֹ כָּל הַנְּצָחִים כֻּלָּם אֶשָּאֵר בֵּין הַצְּלָלִים. לְצִדֵך. פורסם ב"הברוטיקה" ב – 14.1103 |
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 19 שנים •
20 במאי 2005
נפלא
כתיבה יפהפייה ונוגעת
אהבתי, תודה לך. |
|
|
lori{ע_מ}
|
לפני 19 שנים •
20 במאי 2005
כל הקטע גרם לי למן עצבות כזאת בפנים
עד שהגעתי למילה האחרונה. היא העלימה הכל חזרה. אהבתי. |
|
|
The Librarian
|
לפני 19 שנים •
22 במאי 2005
באמת יפה
לוותר על המיתוס לטובת האמת ,לעיתים מרה, של המציאות
רגעי האושר של החיים, אכן מתקימים בטריטוריות שבין הצללים הזכרת לי משהו שקצת שכחתי תודה. לחיות ועכשיו! |
|
|