זאב זקן

זאב זקן

אדם אחד​(שולט) • 1 ביוני 2005

כן. השנה יגיע זמני.
אני מתבונן בה. בת גילי היא וכבר מנהיגת הלהקה. חכמה היא. יודעת לחפור ארנבים ממחילתם, הלהקה סומכת עליה. כתף לכתף ארוץ לצידה במשעולים.

אנו נעים כעת לצד היער. היא בראש ואני כמעט מאחוריה. לצידי וקצת מאחוריי רץ הזקן. שנתיים רץ לבד וכעת חזר. אני מביט בו ונזכר איך חששתי ממנו בעבר. בטפח הוא נמוך ממני, גופו רזה, קרחות על עורו, צלקות רבות מעטרות את פניו וגופו.
כן. פעם היה זאב מפואר, אך כעת הגיע יומי. אני מביט בטביעותיו בשלג. שלי גדולות יותר ועמוקות.

לעת ערב אנחנו מגיעים למרבצנו. קולות היער מסביב. היא תנוח לצד הדרך, עיניה הצהובות מבריקות בחשיכה.
אני קם. החיים מפכים בי. אני מתבוסס בערמות השלג, מתחכך בגזעים הקפואים. הזקן מולי. אני נוהם בזעף, אוזניי נדרכות לאחור. הוא שומט עצמו ונסוג לצללי היער.
במבט מתריס אני מתבונן בשאר חברי הלהקה, הם אינם מחזירים מבט.

באדנות אני פוסע, מפזר את אהבתי לה על שיחי היער.
אדונה אני. אני ניגש אליה, היא מתבוננת בי בעיניה הגדולות והצהובות. אני נרכן לחכך אפי באפה הלח.
צללית שחורה חולפת בעיניה ונקישת שיניים חדה נשמעת קרוב לאוזני, קרוב מדי. אני מתבונן הצידה. הזקן עומד שם, כה קרוב, מתבונן בי במבט אדיש. נהמה עולה בגרוני, הופכת לחרחור. עייפות משתלטת על גופי. מחר. מחר ארוץ איתה במשעולים.
היא קרבה אלי מחככת אפה באפי. מבעד לעיניי המצטעפות אני רואה את היער מחשיך.



אני מתבונן בו שוכב על השלג הרך. תוהה מדוע היה זה כה קל הפעם.אולי עקב גילו הצעיר. היא מתקרבת אליו, מחככת אפה באפו. זו זכותה וחובתה. היא נפרדת ממנו כמנהג הלהקה.

מתבונן בה. פרוותה נהדרת וסמורה קלות. עדיין לא הגיע הזמן.
אני מתקרב ללהקה, נצמד לאחיי, לפרוות מסביבי ונהנה מהחום. כפותיי על אפי, אדי נשימתי מתאבכים. עוד לילה על השלג הרך.

בבוקר אני מתעורר לקול טיפות מטפטפות, היער מתעורר, קרני השמש מאירות את העלים הגבוהים. ציפורים מצייצות, השלג נמס. אני מתבונן בה. היא שוכבת מביטה בי בעיניים צהובות. אט, אט אני לעברה. זהיר. ריחה נכון אך פרוותה עדיין סמורה. זהיר אני מתקרב, יודע שעדיין אינה מוכנה.

היא מתבוננת בי. מבטה אומד אותי. אני רובץ מולה, בסמוך. בידידות אני נוקש בשיניי. אוזניה מרעידות, פרוותה נרגעת. היא חושפת שיניה באיום. איני נסוג. בעליצות מחודשת אני מכרכר סביבה על ערמות קטנות של שלג נמס. היא משתובבת איתי אך לא מסירה את עיניה ממני.

לפתע היא רובצת על העשב הלח, יבבה קטנה ומזמינה נרעדת בנשימתה. אני זז ממקומי, מביט בה בעיניי הגדולות והצהובות.
היא נרכנת. קרובה לאדמה. קרוב כל כך.
אני ניגש אליה מחכך אפי באפה. היא נרעדת מפנה את אחוריה אלי.
אדונה אני.

ממחר צד לצד כתף לכתף נרוץ יחדיו במשעולים.