T O M(שולט)
|
לפני 18 שנים •
18 ביוני 2005
פעם ראשונה במועדון
הפעם הראשונה במועדון....
לכל אחד זו הייתה חוויה שונה. פה זה המקום לספר... איך הרגשתם? לאן חשבתם שאתם נכנסים? התאכזבתם/שמחתם/התרגשתם? ספרו על הלילה הראשון שבו הגעתם...את האוירה. ספרו על חוויותכם והרשמים שלכם/ן מאותו ערב. |
|
|
ים_yam(לא בעסק)
|
לפני 18 שנים •
18 ביוני 2005
אביס הביא אותי, ונילית לחלוטין מג'יי דייט, רועדת כולי, השבעתי אותו שלא יזוז ממני לרגע וישמור שלא ירביצו לי.
הוא הלך לכמה דקות להביא לנו לשתות וכשחזר כבר עשו לי פוט מסאז'.... אהבתי את האווירה ואת המקום שנראה כמו סרט מימי הביניים וכל הנרות שם (פירומנית שכמותי)... אהבתי את תשומת הלב לכפות רגלי ואת הפינוקים שהרעיפו עלי שם... מכאן ועד לסשן הראשון עברו כחודשיים של התבוננות סקרנית. |
|
|
תאיר(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
19 ביוני 2005
הגעתי עם עוד שני חברים אחרי הקרנת "המזכירה" ויום אחרי הפתיחה הגדולה. היה ריק! חוץ מאיתנו היו עוד כמה טיפוסים שקטים שזחלו לאורך הקירות והרבה יותר צוות. מה שיותר מדהים זה שגם היה שקט.
ישבנו, שתינו משהו ואכלנו זיתים (למרות שויצמן לא היה') , סיכמנו שהמקום נראה נפלא וצריך לבוא פעם כשיש שם אנשים והלכנו. |
|
|
Dom_Quixote
|
לפני 18 שנים •
19 ביוני 2005
מכשפות ושדים
יואו טום, אתה כזה מש"קית חינוך שזה לא ייאמן.
אני בהפסקה מעבודה שממש רחוקה מלהסתיים אז בואו נעשה את זה מהר. כבוד, אני מתקשה לזכור את התאריך, אבל זה היה די מזמן, לא הרבה אחרי שפתחו את המועדון. היו מאחוריי כבר שנים של ידע תיאורטי אינסופי וידעתי בדיוק מה עושים במועדונים ולמה ומה דעתי על זה, אבל אף פעם לא הייתי באחד. קצת חששתי להגיע לבד, מה גם שבאותם ימים הייתי שמינית עוף ונראה כבן 11 עם בגרות מנטלית יוצאת דופן. לא היו לי הרבה חברים שהרגשתי בנוח לספר להם על נטיותיי, ולכן צירפתי אלי את מי שלימים תיוודע פה בשם פומיקי. פומיקי זו התיימרה להיות ונילית שסוקרנה מהסיפורים שלי, אבל למי שאי פעם ראה את הגברים מכרכרים סביבה לא היה ספק באשר להתאמתה. הגענו שנינו למועדון. היא שדונת אדומה בבגדים של אחרי העבודה (היא ניסתה להבריז בתירוץ הקלוש שהיה לה יום ארוך, אבל הפעלתי את דומיותי המתפרצת ומיד באתי לאסוף אותה מהעבודה וחיכיתי לה שעה מחוץ לשער וקניתי לה משהו לשתות), ואני, עדיין לא אביר מוסמך אך בהחלט מספיק להכנת 20 מ"ל מרק צח, לבוש טי-שרט לבנה (החלטתי שלא לכבודי ללכת עם העדר, אבל ייתכן ביעבד שיכולתי ללכת על משהו יותר נייטרלי) ועם חיוך נערי על הפנים. לא ברור איך, אבל מיד קלטו אותנו שאנחנו לא שייכים. למעשה, זה היה די מעליב, כי דווקא אני, שבכל זאת הייתי שס"ק כבר שנים, נתפס כמלווה ונילי למהדרין, בעוד שהשדה מיד החלה את במירוץ מטורף לצמרת. אם אי פעם מישהו טען משהו לגבי אופיו הפדומי (טפו) של המועדון, הלילה ההוא היה דוגמה צרופה. הדמות הראשונה שפגשנו היתה שאקטי, שתישאר חרוטה בזכרוננו לשנים רבות לאחר מכן. שאקטי מיד הבינה עם מי יש לה עסק. דהיינו, היא מיד החלה להסביר לפומיקי (שמעולם לא שמעה על בדסמ) את עקרונות הפם-דום, ובכל פעם שאני זרקתי הערה היא הביטה בי במבט שלא השתמע לשתי פנים לאמור: "אם יש לך פה שמתפקד כ"כ יפה למה בעצם אתה לא מנקה לי את הנעליים?". העניינים החמירו כששאקטי לקחה את פומיקי והציגה אותה למכשפה בתור הדומית החדשה ביותר בקולקציה שלהן, בעוד שלי הותר ברוב נדיבות לסחוב לה את התיק. בשלב הזה נאלצתי להודיע לפומיקי שהערב לא מתקדם כמתוכנן (הוא היה אמור להסתיים בסשן שלי על שלוש סאביות מהממות שיהיו מקולרות לי לעולם ועד, לכל הדיעות), ושמספיק כבר עם כל השטויות האלה של בדסמ, הרבה יותר טוב וניל. למחרת בפורום חוויות כואבות נרשמו שני פוסטים מעניינים. המכשפה ידעה לספר על שאקטי "שהבחינה בדומית חדשה ומיד לקחה אותה תחת חסותה", ואילו אדם אחר פתח שרשור על "נערים שבאים למועדון בחולצה לבנה והופכים את המקום לבדיחה". שם, בנקודה זו, תחת הכותרת "והילד הזה (בחולצה הלבנה) הוא אני", נפתח השרשור השס"קי הראשון שלי. כתבתי פוסט ארוך (לפעמים זה קורה לי) , מהוקצע (לפעמים אני מצליח) ושנון (סתם פוקס) עלי ועל המועדון ועל חולצות לבנות ועל וניליות שמקודמות בדרגה רק משום שהן נולדו נקבות. התגובות היו מאוד אוהדות, ונראה היה שאני בדרכי לתהילה שס"קית. ואז קרה מה שקרה. נדבר על זה שוב בדצמבר. במחשבה שניה מזל. לכו תדעו מה היה קורה אם הייתי ממשיך להסתובב שם, אולי הייתי סאב (הא לכם הרמה להנחתה, בואו נראה מה תעשו איתה). ובזאת באתי על החתום, כבוד, קיחוט נ.ב - אוהף אותך שאקטי, אם את עדיין מסתובבת פה. תקציר (C): לבן-זה-השחור-הישן |
|
|
המכשפה בג'ינס(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
23 ביוני 2005
"העניינים החמירו כששאקטי לקחה את פומיקי והציגה אותה למכשפה בתור הדומית החדשה ביותר בקולקציה שלהן, בעוד שלי הותר ברוב נדיבות לסחוב לה את התיק".
ענק 
|
|
|
מאי
|
לפני 18 שנים •
23 ביוני 2005
הפעם הראשונה שלי
טכנית הפעם הראשונה שלי במועדון הייתה באיזה יום שישי עם ידיד טוב שלי. היה די ריק, מוסיקה טובה, אבל משהו היה חסר....
הפעם השנייה כבר הייתה עם 34 וזו בעצם הפעם ה"ראשונה" האמיתית שלי. 34 הכין לי קולר שהיה נדמה לי שלא אשים לעולם ואת אותו קולר שמתי בכיס המעיל כשנכנסנו למתחם המסעדה של המועדון. ישבנו עם עוד אנשים בשולחן והרגשתי כאילו אני צופה בסרט. בחנתי וסקרתי את העוברים סביבי, מנסה לקלוט כמה שיותר את מה שקורה ולספוג את האוירה המיוחדת. התרגשתי. הרגשתי שמסתכלים עליי וזה הביך אותי, אך גם נהניתי מזה בו זמנית. לבסוף התרככתי והסכמתי לענוד את הקולר. התחושה הייתה מוזרה, אבל החיזוקים מהסביבה עזרו לי להרגיש טוב איתו ובכל דקה שעברה הרגשתי שהוא תמיד היה שם עליי, שהוא חלק ממני ושאני גאה להסתובב איתו. 34 המדהים היה כל כך גאה בי והמבט המעריץ שלו היה מספיק לי כדי להרגיש הכי טוב בעולם. נכנסנו לתוך המועדון והחוויה הייתה מטורפת. האנרגיות, המוסיקה, האנשים, המבטים. התמכרתי מהשנייה הראשונה. זה היה ערב קסום והרגשתי כאילו אני בתוך חלום. ידוע שחוויות ראשוניות הן הרבה פעמים קסומות וקשות לשחזור, אז זו הייתה אכן חוויה שכזאת. נכון שיצאתי אחר כך עוד הרבה פעמים למועדון והרבה פעמים זה היה מקסים ומטורף, אבל הפעם הראשונה הזאת הייתה בלתי נשכחת. 34 לא עזב את כף ידי לשנייה ונתן לי תחושת ביטחון ענקית ומחבקת. הוא הכיר לי את החברים שלו וכולם קיבלו אותי בחיוך ובאהבה. הרגשתי בבית. כשרציתי ללכת לשרותים הוא שלח עבד שילווה וישמור עליי, ואם כבר עבדים - אפילו ישבתי על אחד או שניים מהם באותו הערב וגם ליקקו לי את הרגליים.....חוויה מוזרה ומטורפת שלא האמנתי שאעבור אי פעם. 34 נהנה לראות אותי מתרגשת ומחייכת כמו ילדה קטנה בחנות ממתקים ואני נהניתי לראות אותו כל כך מרוצה. חזרנו הביתה לפנות בוקר והלכתי לישון כשבראשי לא מפסיקות לרוץ שוב ושוב תמונות מהלילה הארוך והמשכר הזה.... |
|
|
אליזבת(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
23 ביוני 2005
הפעם הראשונה שלי במועדון הייתה הזויה לחלוטין.
דומי היא זו שהביאה אותי למועדון,ודאגה שלא יהיה לי איך לחזור הביתה ככה שהייתי חייבת לבוא איתה 
זה היה בפסח של השנה שעברה, ובדיוק נכנסנו באמצע מכירת עבדים לוהטת. הייתי קצת בהלם תרבות אני חייבת לציין. 
אחר כך עברו לסשן של 009 וליה ואני חייבת לציין ש009 יכול לאכסן דברים רבים בחור האחורי
הקש ששבר אותי הייתה מקלחת הזהב  שניתנה לו, שם כבר ברחתי הביתה.
לקח לי בערך חודש וחצי לעכל את כל מה שראיתי ולחזור למועדון, ומאז אני מכורה! לאנשים, למקום, לאווירה, ולכיף. |
|
|
הייתי כאן
|
לפני 18 שנים •
23 ביוני 2005
לא ארחיב רק אומר שהפעם הראשונה היתה עבורי הלם "תרבות"
חששתי שמישהו יגע בי רעדתי כמו עלה . היום אני מרגישה מחוברת למקום נהנת מכל רגע שאני שם . הגעתי הביתה! |
|
|