Juicy
|
לפני 18 שנים •
19 ביוני 2005
סיפור אהבה עם סוף פתוח
כל העולם בידיה....
זוגיות מעוררת קנאה, חיים לצד איש אוהב ומעניק, משפחה כמו שאפשר רק לחלום עליה ועוד המון ממה שהחיים האלו יכולים להעניק לאדם. חיים מלאים. וריק צועק מבפנים בנשמה. מאכל. מונוגמיות מכתיבה, ניסיונות בלתי פוסקים להדחיק את כל מה שבוער בפנים ולא מניח להשקיט את הרעב והכמיהה לדבר שאין לו שם. להדחיק... להדחיק. עד כדי רמיסה עד כדי איבוד העצמי עד כדי תחושת קהות מונוגמיות מחניקה... ועדיין... הלבה שסוערת וגועשת מבפנים. כך הייתי אז, לפני אינספור אתמולים כשפגשתי בו באחד. צ'אט. הייתי חדשה בעולם הזה, לא ידעתי מה אני מחפשת אבל ידעתי שאני לא מסוגלת יותר לעמוד במקום שאני חייבת לעצמי לשפיותי להתחיל לצעוד. מהרגע הראשון, הייתה לו יכולת לגעת בי כפי שאיש לא נגע מעולם. עמוק, חודר ואמיתי. ללא מגע הוא נגע יותר מכל הנגיעות המוחשיות שאי פעם ידעתי. ואני נפתחתי ונסוגתי, נצרבתי באש, ברחתי וחזרתי שוב במחול אינסופי של קרבה וריחוק והכבשות איטית אך בטוחה. משהו בי ידע מהרגע הראשון. שלו אני שלו. זו מי שאני. ידענו קרבה עד כדי התכה של כל מה שבינינו לכדי זרימה. מילאנו את החיים זו של זה וזה של זו, עד תום. היינו מה שלא היה לפנינו. המצאנו את עצמנו. ומעולם לא נפגשנו. מעולם לא התבוננתי את תוך עיניו. ואז.. לא יכולנו לנו מרחוק. ומקרוב... לא הסכמתי. מונוגמיות... וגם חשש מפני האש הצורבת שבו. התרחקנו. ומיים רעים זרמו בינינו. כעס, משטמתה, כאב של פגיעה ועדיין... גם מרחוק, לא יכולנו להרפות. ואחרי הסתיו האפרורי והחורף המקפיא הגיע האביב ומצאנו את עצמנו מחדש. בעוצמה שכמותה לא ידענו. וזה המקום בו נגמרות המילים כי מילים נותרות מיותמות חסרות יכולת להביע מול מה שיש ביננו. אנחנו כל התחושות מהעדינה ביותר ועד המסעירה אנחנו כל הנגיעות אנחנו כל מה שידוע וכל מה שמחכה להתגלות אנחנו הכל. ועדיין... לא ראינו מקרוב מבטינו עוד לא נפגשו. צומת דרכים... יש איש שחיי איתי ומגדל איתי את ילדי הוא הצוק האיתן שלי הוא המשענת אני אוהבת אותו הוא לעולם לא יהיה... אך הוא תמיד יהיה לי. ואני פוגעת בו. בזוגיות שלנו. אני מסתכלת בעיניו שלא פגשתי בעיניו של החבר הכי מופלא שידעתי, של אהובי...המאסטר שלי.... האיש שלימד אותי, איך להיות שלמה. אני מסתכלת בעיניו הטובות ומסתכלת לעבר השני לתוך עיניו של בן זוגי אני נקרעת. |
|
|
נהגתי להזקיר בעברי
|
לפני 18 שנים •
19 ביוני 2005
אל
אז אל.
אל תתני לזה לקרוע אותך. |
|
|
שרוניתלי(האה)
|
לפני 18 שנים •
19 ביוני 2005
הסיפור שלא נגמר.
מדהים. חודר חדרי-בטן.
החסרתי פעימה. כמה כוח יש בתוכך. כמה כוח להיות חלשה...להיקרע ועדיין... מין משפט שלמה אישי שלך, של עצמך. מה אפשר לאחל לך מלבד...שיהיה לך כוח- לאסוף את הכוחות שיש בך ולהחליט. כל החלטה, אבל אל תישארי קרועה. שתהיי שלמה עם כל מה שתעשי לבסוף. |
|
|
| ניצן@ |
לפני 18 שנים •
20 ביוני 2005
בכל בחירה שתעשי ובכל דרך בה תלכי,
זכרי, היופי הוא בך. את. }{ |
|
|
| Mstr_M(שולט) |
לפני 18 שנים •
20 ביוני 2005
אחד הפוסטים הנוגעים ביותר שניקרו בדרכי...
לעיתים, ההתעמתות ושאלת השאלות...חשובה לפחות, אם לא יותר- מהתשובות.
היופי שניבט מתוך המילים הללו - אינסופי. יכול רק לתמוך בדבריה של קודמתי...היופי אינו בבחירת הדרך, אלא בדרך בה בוחרים. היופי הוא בך. מחזק אותך. M |
|
|
|
Juicy
|
לפני 18 שנים •
20 ביוני 2005
mywife- אין פתרונות קלים
שרוניתלי- תודה על ההבנה והחום M- תודה על החיזוק ועל התבונה שבמילותיך ניצן- תודה לך על כך שאת שם |
|
|
|
Juicy
|
לפני 18 שנים •
21 ביוני 2005
לאקוניות
כדי לשמור על הפרטיות שלך, כפי שאתה רצית לשמור על שלי.
כמה שאנחנו מתחשבים זה בזו כשכל רצוננו הוא לצעוק לעולם... תודה לך אהוב על כך שאתה איתי בכל מקום וגם כאן. אין דבר שאני יותר גאה ושלמה בו מלהיות שלך. ובהמשך לדבריך, בכל דרך ובכל מקום אליו רגלי ישאו אותי, אני נושאת אותך איתי. בתוכי. וזה היופי... |
|
|
שקט חזק(שולט)
|
לפני 18 שנים •
21 ביוני 2005
הקריעה הזו, הקריעה ההיא
אנשים שיש להם שני צדדים, שיש להם קריעה, הם אנשים עמוקים יותר. לא שלמים יותר, אבל רק נפש גדולה יכולה להכיל יותר מצד אחד של המטבע, מבלי להדחיק את הצד האחר, מבלי להכיר בצורך ובכמיהה אליו.
והנה לך עוד קריעה: עצם הקריעה שאת נקרעת, במובן סמנטי גבוה יותר, היא צד אחד בקריעה אחרת. ההפתחות שלך אל כמיהת הנפש ההיא נראית כפוגעת בחיי הזוג של היום-יום, ואולי אכן כך, אבל עצם קיומך גם אצל המאסטר, מחזק גם את קיומך אצל בן הזוג. מאפשר לך להיות שלמה יותר ונקיה יותר שם. במקום להיות קיימת בשקר בעולם אחד, את קיימת באמת בשני עולמות שונים. זאת גדלות. גדלות כואבת. מבין ללבך שח |
|
|
Eve
|
לפני 18 שנים •
18 באוג׳ 2005
גרמת לי לצמרמורת בכל הגוף ...
רק מי שנמצא שם יכול להבין את הקריעה הזו... תודה |
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 18 שנים •
18 באוג׳ 2005
בטיסה כמו בקשר
קודם את שמה את מסכת החמצן ואחכ לילד
קודם את מחזקת ואוהבת את עצמך כדי לאהוב מאושרת ושלמה את מי שאיתך במהלך החיים והנשואים אנו מאבדים הרבה חלקים בעצמנו ובינהם את היכולת לאהוב את עצמנו גם לא ניתן במערכת מונוגמית לקבל את כל הצרכים אל תאשימי עצמך אינך גונבת ולא פושעת LOVE YOUSELF |
|
|