CellarDoor

שיבארי טיפולי אז מה תראפוטי ולמה פראדוקסאלי?

 

לאנשים שלא חוו שיבארי כמו שראוי שהוא יעשה יש נטיה אינטאטיבית לחשוב שהצד ״שעושים לו״ משלם מחיר, והצד שעושה זוכה להגשים איזה פנטזיה אגוצנטרית של שליטה באחר. האמת שהיא שההפך יותר מדיוק, הצד הנשלט הוא שמכתיב את מה שקורה, והשולט נמצא במצב של הקשבה אטנטיבית ו complite service לנשלט.

 

הצד השולט יכול לקחת שליטה, להכאיב ולהתגרות אז איך כל זה ההפך מאנוכיות מושלמת?

 

כשאני נקשר, כשאני נותן למישהיא/וא אחר/ת את השליטה בצורה מוסכמת, אני מוותר על הצורך שלי להיות בשליטה. חופש...

ממש באותו הרגע זה מרגיש כמו צניחה חופשית לתוך דממה חמימה ורכה, אני לא צריך לחשוב, להריץ אסטרטגיות וניתוחים, הקוף בראש שלי נכנע, שוכב על הגב ונרגע, המינד דומם וכל שנותר הוא החוויה של הרגע. זו מדיטציה עמוקה שמתרחשת בנבכי חוויה אינטמית גופנית עם הצד הקושר.

 

יש אומנות של הקושר בניהול של החבל, הקשרים והדפוסים אבל אלו רק המאפיינים החיצוניים של האומנות ולא שם המאסטארי האמיתי. 

מהות עבודת השיבארי שבו מתרכז הלימוד שלנו היא היכולת של הקושר כמו כל טארפיסט טוב ליצור את התנאים בהם הנקשר יכול לוותר ולשחרר את הצורך בשליטה ולצלול אל תוך שקט תרום מילולי בבטחון. הובלה קשובה ונוכחת.

 

 קביעת גבולות ורבלים ברורים, שיחרור כל ציפיות, הקשבה אינטנסיבית ועמוקה לצד הנקשר, התבונונות בגוף בתגובותיו, כל המרכיבים של חיבור אינטימי בין שני אנשים חייבים להיות שם מצד הקושר. כל אלו הם גם קישורים שאפשר ללמוד ולפתח לכדי מאסטרי, הבעה עצמית היא כורך של הקשבה.

 

ואולם למרות שהקושר נותן שירות רגשי עמוק החוויה היא לא פחות תראפוטית לצד הזה של החבל, על הפארדוקס הזה בקרוב...