asset

נשלטת

42

נשואה

נשלטת. בכל מהותי. גופי ונפשי. בעיניים פקוחות. בעיניים כבויות. אזוקה ומותקנת לחשקת אדוני. חוקרת קצוות. סקרנית עד כלות חושי. מסורה. מתמסרת. שואלת. שותקת. עונדת פלדה על גופי. לומדת על הווייתי. על מהות. על צורך וכמיהה. משננת ללא הרף. מסתגלת עוד ועוד. לחיים של מרות. לעירום אוטומטי. להסרה. השלה. לפתיחות מוחלטת. לציות ללא תנאי. משתדלת. שוכחת. חוטפת. חוזרת למקומי בזחילה. בשקיקה. לוגמת מים חיים אל תוך אונותי. עד שאדע. כל שידרוש אדוני.

ביקשתי לפרום את זהותי לכדי חוטי תודעה דקים ובהירים. ביקשתי לרדת לסוף מחשבתי. להשיב לעצמי נשימה. להשיב לעצמי על שאלות היותי. רבים מחפשים את התשובות לשאלת הקיום הבנאלית. הבנתי כי רק אם אמצא את היד שתדע לפרק את מי שאני, לגורמים, ולשפץ כל חלק, ולטהר ולהרכיב מחדש, אהיה שלמה עם עצמי. אדע שחקרתי את סיבת היותי. מצאתי את אדוני. שבמבט ממיס. בידיים שקטות ובוטחות. בקול שקט. לוחש לי את משנתו וגורם לי לפשוט את כל אריגי גופי ומחלפות נשמתי עד דק. עד אחרון הסיבים. עד סוף הסודות הכמוסים. הוא מסביר לי את החשיבות. הוא לוקח היטב את הזמן. הוא סוטר לפתע ומפיל לתחתית. הוא מושך כלפי מעלה. הוא האיש שבידיו הפקדתי את כולי. תוכי כברי. אני נערת הקריאה שלו. משננת היטב את כל תורתו. שוב ושוב. אני נערת הכריעה שלו. משננת היטב יראה וענווה וציות מוחלט. אני נערת הקריעה שלו ומקבלת על עצמי עינויי תופת שלא האמנתי שאי פעם אוכל להם. ארצה בהם. אבחר בהם. ובו. כשליט חיי. אני שפחה נרצעת. מסומנת תמיד. בוטחת. חווה את חיי מתוך צינוק עולמי. צינוק זעיר שהקצה לי בנדיבות אדוני.

אני נשלטת. שפויה. תאבת חיים והתפתחות. גבולותי רבים ומפותלים והם מקיפים את קימורי גופי. את נשמתי הסוערת. אני מוקפת גבולות. זר לא יחצה. מעברי הגבול נעולים. מפתחותיהם הכבדים מצויים בידי אדוני. הוא שיחליט אם ראויה אני לליטוף של חסד, להשפלה ושירות, לעינויים סוחטי גוף, סוחטי צעקות רמות, סוחטי נקבוביות יזע ודמעות, לכל גחמה שיחפוץ. שיחפיץ.      כולי חנוטה בגבולות. אין בי גבולות כלל. אדוני. גבולותי פרוצים עבורך.

29 בנוב׳ 2024

9 באוק׳ 2021