דני הנעמן

48

רווק/ה

סופר, משורר, הוגה-דעות ו"נביא זעם", רומנטיקן לחלוטין, אנארכיסט ועקשן, רגיש מאד וברברן, אמפאטי מאד, אוהב ספרות, שירה, מוסיקה קלאסית, פרחים, ים, חתולים, שוקולד וסרטים רומנטיים - אך גם סיפורי-סקס, פורנו וסאדו... אני בן 30, רחובותי בכל נימי-נפשי, אך כרגע מתגורר בירושלים, לרגל לימודי באוניברסיטה העברית - הר הצופים (לימודי-הודו ואשורולוגיה). יש בי, נטיות מזוכיסטיות קלות... אני דו-מיני, פעיל בבית הפתוח ובבנק הזמן הירושלמי... אוהב מאד, שפות נדירות והסטוריה, מכור לנוסטאלגיה... ואם האדם, הוא אמנם תבנית נוף-מולדתנו - פרדסי-השפלה, זצ"ל, הם גופי ומהותי... כי רק בצל עצי-הפרדס, תנווה לה נשמתי.

טוב, בואו נתחיל במה שלדעתי, ממש-ממש ל?א קשור לזה: בגדי-עור. יענו, מה כל הקטע?!? מה, מללבוש חיות רצוחות, אמורה להיווצר אסוציאציה, איכשהו, לשליטה וכניעה? מה פתאום?!

עכשיו, אחרי שטאטאנו החוצה את מה שלא, אפשר כבר להתחיל לברבר, על מה שכ??ן:
כשהייתי בן 13, הייתי כלוא במחנה-השמדה ארור אחד, טוקאייר ימח-שמו-וזכרו. היה שם, נער יפהפה, בקושי בן 12, הראל - בלונדיני בהיר-עור ותכול-עיניים, בעל מראה רגיש ומלאכי - שכיסה על אופי סדיסטי, מרושע ואכזרי מאין-כמותו.
לא היו בינינו, שום קשר מיני - אבל, מה שכן היה הזין פנטזיות רבות; רבות מאד. פינטזתי, במשך שנים אחר-כך, איך הוא בא אלי... אונס אותי... הופכני, על דרך הניתוח, לבת... לנערה... שולט בי לחלוטין ומשפילני...
ואני נהנה מאד, מן הפנטזיות האלה. תמיד נהניתי מהן. וזוהי לי הפעם הראשונה אי-פעם, שאני מספר זאת. ברצוני, שהדבר יהיה כתוב כאן וידוע בעולם, כצרוב עלי משקעי-תרבותנו, לעד, באמצעות האינטרנט. לעד, לעולמי-עד. לעולמי-עולמי-עולמים. ולעד.

לא נתגלו עדיין...;-))

http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=135799

זה עתה, הצטרפתי לאתר זה. נראה...

http://www.asstr.org/main.html

7 באוק׳ 2005