hardonforbrokenthing
נמצאת עכשיו בכלוב
hardonforbrokenthing
מין / מגדר
אישה
מצב משפחתי
רווקה
מי אני
בת 39, חובבת אתגרים אינטלקטואליים. לא מחפשת.
השקפות על עולם השליטה
חצי מילה על כל מיני נושאים שונים שהם בעצם אותו נושא.
1. אני חושבת שמה שמעניין בעיניי בקינק, במיוחד כשהוא בא לידי ביטוי כטרופ, זה האופן שבו סקס (או דיבור על סקס ובמקרה הנוכחי, כתיבה על סקס) מסיטה ומארגנת מחדש את המסומנים מאחורי האקט הספציפי. ז"א, שגם אם אני בוחרת לכתוב או לקרוא על, נניח, דקריפיליה (כן, אני יודעת שבחרתי מטרה קלה במיוחד), אני לא בהכרח מדברת על דקריפיליה כפעולה או משהו שקורה בסקס בין שני גיבורים, אלא בהכרח על סט של עמדות רגשיות שהבכי מפעיל/מאפשר לגיבורים להתייצב בהן. ז"א שקינק מאפשר ליצור מפת משמעות משותפת, ולנוע עליה ביחד באופן שגם מצביע על מיקומים קונקרטיים אבל גם מייצר – בואו נקרא לזה – קיצורי דרך או סימוני דרך חדשים. זאת צורה שבה אנחנו ממציאים את עצמנו.
לכן – במעגל ההרמנויטי שבו הקריאה מייצרת את הכתיבה והכותבת את הקוראת וחוזר חלילה – לפעמים נדמה לי שהנוכחות בתוך הכתיבה היא, לפחות במידה מסוימת, צורה שבה אני קיימת יותר. צורה של תקשורת (גם אם אלו רק אני והדף).
2. עריכה בהקשר הזה היא גם צורה של תקשורת. של התערבבות הגופים. מן הסתם, אני מעדיפה כתיבה משותפת. אבל-בגדול – אני מעדיפה להיות involved. וזה לא כל כך קורה. אולי זה (כן) קורה עם קינק כי קינקיות מציעה הליכה על הקצה? הצצה לפינות מסתוריות ובדרך כלל מודחקות של עצמך?
אני חושבת שמה שאהבתי בספר, הוא שהרבה מההתרחשות היא התרחשות רפלקטיבית. כלומר, זה לא באמת משנה מה את עושה כל זמן שהדברים מושתקים. הדברים נוכחים רק כשיש להם שם, רק כשהם סימן שחרוט בבשר המציאות. אבל גם זה לא מדויק. הדיבור הוא דרך לחזור לסובייקט, להדגיש, to stress out.
כתיבהקריאה על קינק – כשהיא טובה – היא כתיבה מועצמת. רומנטיקה במובן המקורי והלא-בנאלי בכלל של המילה.
3. בנקודה מסוימת, גיבור א' שואל את גיבור ב', האם התגובה (הרגשית) שלו, היא לאקט הפיזי, או האמוציונלי. זאת צורה יפה להגיד שבכיתי מדברים שאין להם שמות. ואין להם שמות כי אנחנו יודעות למיין פעולות לתוך קופסאות מאוד קונקרטיות, אבל לא להגיד בדיוק את המקום הזה שבו לפנות למישהו כ-daddy הוא גם שווה הערך של להיות ילד ולהיות נחדר.ת מאחה את מה שהמציאות מפרקת ובצדק.
השאלה היא יותר על הכיוונים, על המיקומים. למה ככה ולא ככה.
1. אני חושבת שמה שמעניין בעיניי בקינק, במיוחד כשהוא בא לידי ביטוי כטרופ, זה האופן שבו סקס (או דיבור על סקס ובמקרה הנוכחי, כתיבה על סקס) מסיטה ומארגנת מחדש את המסומנים מאחורי האקט הספציפי. ז"א, שגם אם אני בוחרת לכתוב או לקרוא על, נניח, דקריפיליה (כן, אני יודעת שבחרתי מטרה קלה במיוחד), אני לא בהכרח מדברת על דקריפיליה כפעולה או משהו שקורה בסקס בין שני גיבורים, אלא בהכרח על סט של עמדות רגשיות שהבכי מפעיל/מאפשר לגיבורים להתייצב בהן. ז"א שקינק מאפשר ליצור מפת משמעות משותפת, ולנוע עליה ביחד באופן שגם מצביע על מיקומים קונקרטיים אבל גם מייצר – בואו נקרא לזה – קיצורי דרך או סימוני דרך חדשים. זאת צורה שבה אנחנו ממציאים את עצמנו.
לכן – במעגל ההרמנויטי שבו הקריאה מייצרת את הכתיבה והכותבת את הקוראת וחוזר חלילה – לפעמים נדמה לי שהנוכחות בתוך הכתיבה היא, לפחות במידה מסוימת, צורה שבה אני קיימת יותר. צורה של תקשורת (גם אם אלו רק אני והדף).
2. עריכה בהקשר הזה היא גם צורה של תקשורת. של התערבבות הגופים. מן הסתם, אני מעדיפה כתיבה משותפת. אבל-בגדול – אני מעדיפה להיות involved. וזה לא כל כך קורה. אולי זה (כן) קורה עם קינק כי קינקיות מציעה הליכה על הקצה? הצצה לפינות מסתוריות ובדרך כלל מודחקות של עצמך?
אני חושבת שמה שאהבתי בספר, הוא שהרבה מההתרחשות היא התרחשות רפלקטיבית. כלומר, זה לא באמת משנה מה את עושה כל זמן שהדברים מושתקים. הדברים נוכחים רק כשיש להם שם, רק כשהם סימן שחרוט בבשר המציאות. אבל גם זה לא מדויק. הדיבור הוא דרך לחזור לסובייקט, להדגיש, to stress out.
כתיבהקריאה על קינק – כשהיא טובה – היא כתיבה מועצמת. רומנטיקה במובן המקורי והלא-בנאלי בכלל של המילה.
3. בנקודה מסוימת, גיבור א' שואל את גיבור ב', האם התגובה (הרגשית) שלו, היא לאקט הפיזי, או האמוציונלי. זאת צורה יפה להגיד שבכיתי מדברים שאין להם שמות. ואין להם שמות כי אנחנו יודעות למיין פעולות לתוך קופסאות מאוד קונקרטיות, אבל לא להגיד בדיוק את המקום הזה שבו לפנות למישהו כ-daddy הוא גם שווה הערך של להיות ילד ולהיות נחדר.ת מאחה את מה שהמציאות מפרקת ובצדק.
השאלה היא יותר על הכיוונים, על המיקומים. למה ככה ולא ככה.
גבולות
are there for a reason
תאריך עדכון
16 בספט׳ 2023
תאריך הצטרפות
27 ביולי 2023