שלו

נשואה/נשוי

נשלטת, שייכת. קשורה לעד, כבולה לרגליו. אנחנו חיים יחד, שותפים לדרך באור וגם בחושך, בין השחור ללבן. הוא, האדון שלי, הוא שולט בי עד כי אינני יכולה להתנגד לדבר, איני יכולה לעמוד מולו. כשידו נוגעת בי, גופי נדרך מיד, ניעור לקראתו, נשלט. מצפה, משתוקק, שרק יגיד, שרק ייגע. כלבתו אני בלב ובנשמה. 


ובחיי היומיום הוא נע בנתיב חייו ואני בזה שלי, עד שאנחנו נפגשים בערב בבית. אז העולם הופך להיות הוא ואני. 


ביום שהצמיד אותי לכפות רגליו, אל ציפורניו שחדרו לעורי, הגוף שלי רעד באקסטזה, רטט ללא הרף. ומאז אני יודעת, זה מקומי. ככל שהוא מוריד אותי יותר נמוך, כך אני מתרוממת. מאושרת.
 הוא מחמם עצמו על גופי, לש בי מבפנים, שולט, קובע, מחליט. עושה ככל שעולה בדעתו, מגיע לקצה.


וכעת, סוף סוף, הוא מרשה לי להגשים משאלת לב: להיות כלבה מזדמנת לנשים. להיות נשלטת על ידי אישה למפגשים ארעיים, לסשנים במהלכם אהיה שייכת לה. (רק בסשנים כמובן.) ואני כולי אחוזת התרגשות, האם אמצא את זו שאוכל להגיע איתה אל השיא?
אני מלאת גוף, גדולה וסקסית, נטולת גבולות... כמעט, ומתמסרת באהבה. אישה בשלה. (בת 42)
מצפה לך שתבואי, שתפני אליי בלב חפץ ותזמיני אותי אלייך, אל מחוז חפצך. 


וזהו סיפורי, בקצה קצהו, כלבתו של נ'.

 

עולם אמיתי, ברור, מוחלט וועוצמתי, כל עוד זה בהסכמת שני בוגרים.

השמיים הם הגבול

אני מאושרת מהיותי כלבתו של נ'

20 בפבר׳ 2010

4 בפבר׳ 2008