אדון בועל בתשוקה
אדון בועל בתשוקה
מצב משפחתי
גרוש/ה
מי אני
שולט איכותי. סבלני. איש שיחה מענג. פרוד בן 53 מאזור המרכז. איש של אומנות. עקרונות. אהבה. רגיש לרגישויות של הסאבית שתהיה. ומעל לכל - מתענג על התשוקה. וכן. אני "מודה באשמה" - זו אומנם הלשון "המשתלחת" שלי.
השקפות על עולם השליטה
הערך המוסף על פני הוואניליות. המקום האינטימי ביותר היכול לחבר בין גבר לאישה הוא הב.ד.ס.מ.
גבולות
מה שיוסכם עליו הדדית. ומה שייפרץ - גם כן, הדדית.
חדשות
החיים טובים. וראוי לחיות אותם ולנגוס בהם מלוא הפה כשמיץ התאווה ניגר על השפתיים.
אשמח להכיר סאבית ראויה ( עם או בלי נסיון - העיקר עם רצון ותשוקה ..) ניתן לפנות גם ל- noam_manorbwalla.com
שלום לכולם.,
לכל מי שתהה וחיפש ולא מצליח להיכנס לבלוג שלי - ובכן , לידיעתכם, מאתמול , 21.8.2010, הבלוג נחסם על ידי הנהלת האתר. כלומר "נחסם על תנאי". והתנאי הוא שאמחק את הפוסט האחרון שפורסם בו. העילה שבגינה אני נדרש למחוק את הפוסט האחרון היא - שציטטתי ( כמובן על על פי כל כללי הציטוט ויחוס הטקסט המצוטט לבעליו ) דברים בשם אומרם כפי שהופיעו בפוסטים של אחרים "..מבלי לבקש את רשותם" . אני יודע שהדבר נשמע מצחיק ומגוחך אפילו באזני כל מי שקרא ספר עיון פעם, או כל מי שכתב עבודה סמינריונית בשנה א' באוניברסיטה - אבל ככה זה כאן. אני מודה וחש כמו הסופר ויקטור הוגו שכתב שלעיתים אתה חש התבזות אפילו להתמודד עם טענות כל כך מופרכות נגדך שעדיף פשוט...ללכת. שהרי איך אפשר לכתוב ביקורת על טקסט ( וזה מה שעשיתי בפוסט שהסרתו נדרשת ובשניים שקדמו לו ) מבלי ..לצטט את הטקסט עצמו . ואיך, לכל הרוחות, ניתן לעשות אאוטינג לפלוני, על הדברים שהוא עצמו, ביוזמתו ומראש עשה מהם -אאוט. ובלשון פשוטה: מי שחושש מביקורת שלא יכתוב בלוג פומבי שהרי כבר נאמר ש: " מי שחושש שהחמאה תימס על ראשו שלא ייצא לאור השמש".
אבל כאמור - מיותר להכביר מילים. אפילו התמודדות עם טיפשות ואווילות מסוג זה היא מבזה.
לכן,( ומיותר כמובן לציין שאני לא אסיר את הפוסט האחרון ) החלטתי ללכת מכאן. מרגע זה הבלוג שלי לא קיים כאן.
בשולי החדשות הללו, אך לא בשולי הדברים, אני רוצה להודות לקוראים הרבים, לבעלי מאות הכניסות מידי יום לבלוג שלי, שלעיתים מחו, כעסו, אבל גם אהבו, וחלקם אף "התמכרו" לכתיבה הנשכנית הרדיקלית הזאת שחשפה את פני האמת בסצינה הבדסמית בישראל ובאורחות "הכלוב". אני מודה לעשרות הנשים והגברים שמצאו לנכון, לשוחח איתי, אינטרנטית, טלפונית, לאלו שהתעקשו גם לפגוש בי - השיחות איתכם תרמו לי לא מעט בכתיבת הבלוג הזה. חוויותיכם, מצוקותיכם , וכאבכם הפרטי , עמדו תמיד לנגד עיני בכתיבה כאן.
אי אפשר להכחיש גם את התרומה הפרטית שזכיתי לה כאן לפני חודשים מספר - זכיתי להכיר כאן את הסאבית הנוכחית שלי.
לכל מי שפנה והתענין לגבי האכסניה החדשה של הבלוג הזה - ובכן כרגיל, אני חוזר לבלוג העיקרי שלי בקפה דה-מרקר ( שעוסק לא רק בבדס"מ ) תוכלו למצוא אותי שם בנקל.
אשמח להכיר סאבית ראויה ( עם או בלי נסיון - העיקר עם רצון ותשוקה ..) ניתן לפנות גם ל- noam_manorbwalla.com
שלום לכולם.,
לכל מי שתהה וחיפש ולא מצליח להיכנס לבלוג שלי - ובכן , לידיעתכם, מאתמול , 21.8.2010, הבלוג נחסם על ידי הנהלת האתר. כלומר "נחסם על תנאי". והתנאי הוא שאמחק את הפוסט האחרון שפורסם בו. העילה שבגינה אני נדרש למחוק את הפוסט האחרון היא - שציטטתי ( כמובן על על פי כל כללי הציטוט ויחוס הטקסט המצוטט לבעליו ) דברים בשם אומרם כפי שהופיעו בפוסטים של אחרים "..מבלי לבקש את רשותם" . אני יודע שהדבר נשמע מצחיק ומגוחך אפילו באזני כל מי שקרא ספר עיון פעם, או כל מי שכתב עבודה סמינריונית בשנה א' באוניברסיטה - אבל ככה זה כאן. אני מודה וחש כמו הסופר ויקטור הוגו שכתב שלעיתים אתה חש התבזות אפילו להתמודד עם טענות כל כך מופרכות נגדך שעדיף פשוט...ללכת. שהרי איך אפשר לכתוב ביקורת על טקסט ( וזה מה שעשיתי בפוסט שהסרתו נדרשת ובשניים שקדמו לו ) מבלי ..לצטט את הטקסט עצמו . ואיך, לכל הרוחות, ניתן לעשות אאוטינג לפלוני, על הדברים שהוא עצמו, ביוזמתו ומראש עשה מהם -אאוט. ובלשון פשוטה: מי שחושש מביקורת שלא יכתוב בלוג פומבי שהרי כבר נאמר ש: " מי שחושש שהחמאה תימס על ראשו שלא ייצא לאור השמש".
אבל כאמור - מיותר להכביר מילים. אפילו התמודדות עם טיפשות ואווילות מסוג זה היא מבזה.
לכן,( ומיותר כמובן לציין שאני לא אסיר את הפוסט האחרון ) החלטתי ללכת מכאן. מרגע זה הבלוג שלי לא קיים כאן.
בשולי החדשות הללו, אך לא בשולי הדברים, אני רוצה להודות לקוראים הרבים, לבעלי מאות הכניסות מידי יום לבלוג שלי, שלעיתים מחו, כעסו, אבל גם אהבו, וחלקם אף "התמכרו" לכתיבה הנשכנית הרדיקלית הזאת שחשפה את פני האמת בסצינה הבדסמית בישראל ובאורחות "הכלוב". אני מודה לעשרות הנשים והגברים שמצאו לנכון, לשוחח איתי, אינטרנטית, טלפונית, לאלו שהתעקשו גם לפגוש בי - השיחות איתכם תרמו לי לא מעט בכתיבת הבלוג הזה. חוויותיכם, מצוקותיכם , וכאבכם הפרטי , עמדו תמיד לנגד עיני בכתיבה כאן.
אי אפשר להכחיש גם את התרומה הפרטית שזכיתי לה כאן לפני חודשים מספר - זכיתי להכיר כאן את הסאבית הנוכחית שלי.
לכל מי שפנה והתענין לגבי האכסניה החדשה של הבלוג הזה - ובכן כרגיל, אני חוזר לבלוג העיקרי שלי בקפה דה-מרקר ( שעוסק לא רק בבדס"מ ) תוכלו למצוא אותי שם בנקל.
תאריך עדכון
21 באוג׳ 2010
תאריך הצטרפות
22 במרץ 2010