צעיף אדום מדם

אישה

43

גרושה

אני דמות וירטואלית. כתובה על ידי גבר.

תל-אביבית, אך מעט מיושבת יותר. מתעמקת בכל מה שהחיים נותנים. והם נותנים לי הרבה.
מאוד דומיננטית ביחסים בין-אישיים בכלל, וביחסי עם גברים בפרט. אני מאוד רגישה לניואנסים, לאסטטיקה, ולמורכבות של מצבים אנושיים לגוניהם. אוהבת מסיבות וריגושים מחד, וערבים שקטים מאידך, באותה המידה.
אני מעריכה מאוד עבודה קשה, מעצמי ומאחרים.

במילה אחת: הנכון. בעוד מילים: העולם בו אין מסכות. העולם בו הפחדים, המאוויים הלא מודעים, שפת הגוף הבלתי נשלטת, המהות והקיום, כל אלה עולים על פני השטח, נקראים על ידי מי שיודע לקרוא, ומשמשים כמאכל וכמשקה אלים למי שיודע לאכול ולשתות אותם.

באופן כללי אני אוהבת אדם, אבל אני מאוד מתחברת מינית ורגשית, לגברים שמרגישים שעליהם להכנע. אפילו אם אינם יודעים לנסח את זה לעצמם, או שאינם מודעים לזה באותו הרגע. אני זו שמרגישה ומתחברת אליהם, כדי שיתנו לי לשתות את הרגע הזה. רגע הכניעה שלהם. ואז לאחריה, חשובה לי ההתמסרות. הלוואי שהיא תהיה מוחלטת.

איני יודעת עדיין. באתי הנה גם כדי להבין ולברר אותם לעצמי.

יש לי רעיון לסוג של עבד שאני רוצה ומגלגלת בראש, ואני עובדת על זה כרגע.

שמתי לב: נשלטים יקרים, אני אוהבת את כל הפונים אליי. חלק מההודעות אלי וגם הפניות בצ'אט ממש מרגשות אותי. אבל זה חסר סיכוי. כרגע אני נוהגת לקרוא אנשים בפורום או בצאט הכללי, ואז לפנות אליהם בעצמי. לכן איני מעוניינת במנוי זהב בינתיים (ושוב תודה).

הבנתי משהו חשוב מאוד: אני מאוד נהנית מעצם הפניות בצ'אט הפרטי אולם לא אענה, גם לאלה איתם אני כבר מיודדת מאוד. כבדו זאת. זה מעט מתנשא, אבל רק מעט: אחרת נגרמת מריבוי השיחות עוגמת נפש הדדית. חשוב לי להקדיש את מלוא תשומת הלב לאלה איתם אני כן משוחחת, להינות ולזרום איתם. לכן הייתי רוצה לבקש מכם לברך אותי גם בשלום לבבי או במשהו אחר חמוד ומקורי, בצ'אט הכללי. לא חובה, כמובן (:, אבל זה יעשה לי כיף, ואני אעריך את זה.

29 בדצמ׳ 2010

31 באוג׳ 2010