Addy

נשלט

השפלה

56

רווק

תחום העיסוק שלי: מתמטיקה ופיזיקה.

קצת על האישיות שלי: אני טיפוס ותרן וביישן , בסך הכול . ואני גם...אלטרואיסט. בתור שכזה - מאד חשוב לי, לא רק לעזור לכל פונה - עד כמה שאני יכול (למשל לעזור לכל אדם שנתקע עם פנצ'ר על הכביש שבו גם אני נוסע), אלא גם להסב לכל אדם הנאה מירבית - עד כמה שאני יכול (למשל אם כבר אני קונה ארוחה לאיזה הומלס רעב אז אני משתדל שהיא תהיה כמה שיותר טעימה) - גם כשאני עצמי אינני מפיק מכך שום הנאה חיצונית (חוץ מעצם החשיבות המוסרית הגדולה שאני מוצא בהסבת הנאה לאחר).

במיוחד מאד מאד חשוב לי להעניק לאחרים - את ההנאה המירבית האפשרית בתבל  - שהיא לדעתי הנאתו המירבית האפשרית של מי שנהנה להפיק עונג משליטתו המלאה על הזולת, ולדעתי אוכל להעניק לו את זה - בכך שאתמסר אליו כל-כולי ואמלא את כל צרכיו והוראותיו - לשביעות רצונו המלאה. יש בי רק בעייה אחת: כבר מתקופת בית הספר - ובמיוחד מתקופת השירות הסדיר, יש בי דחף טבעי להתנגד לכל ניסיון של הזולת לשלוט עלי, מין מרד-נעורים שכזה; מצד שלישי, גם מאד מאד חשוב לי - במיוחד בשנים האחרונות - לנסות להתגבר עד כמה שניתן על ההתנגדות הטבעית המגונה הזאת הקיימת אצלי, כי אני יודע שמקורה אצלי הוא רק באגו - שאותו חשוב לי מאד להנמיך עד כמה שאפשר (ואף לקפד כליל אם רק ניתן) - כיאה לאלטרואיסט אמיתי. אני יודע שלשם כך אני נדרש רק לדבר אחד: אני צריך מראש להחליט, באופן צלול ומודע, שאני מסכים להתמסר באופן מלא לאדם שיחנך (!) אותי - לענווה ולשיפלות-רוח אמיתית - ובראש ובראשונה להתגברות על התנגדותי הטבעית לשליטתו עלי...

מניסיוני - שאותו חוויתי עוד מתקופת הטירונות - אני יודע, שכללי משמעת המוצגים לי (והמופעלים כלפיי) באופן כמה שיותר אסרטיבי הם בדרך כלל כלים יעילים מאד - כדי להכניע כל ניצן של מרדנות העשוי להתעורר אצלי מעת לעת - וכדי להעמיד אותי במהרה על מקומי (על כך יעיד מפקדי הישיר בטירונות); ולמרות שלא תמיד יש בכוחם לבלום מראש כל פליטת-פה סוררת של מחאה רפה (או של תחינה נמרצת) הפורצת מפי מידי פעם, הרי שבכל מקרה תמיד יש בכוחם - הן לרסן אותי (על אף המבוכה הבלתי-נסבלת הנגרמת לי מכך) - והן להביא אותי עד-מהרה להרכין ראש בביישנות ולהשלים בלית-ברירה עם מצבי; שהרי בסך הכל אני טיפוס - לא רק ותרן וביישן - אלא גם חרוץ, שיודע למלא הוראות - ביעילות בביישנות ובדייקנות רבה - גם כשההוראות דורשות ממני מאמץ פיזי משמעותי או אפילו סבל מנטאלי בלתי נסבל; ובלבד, שבאמת אסכים בתודעתי פנימה, להתמסר מראש אל נותן ההוראות....

אז זהו זה, לאחרונה קיבלתי החלטה מודעת: אני רוצה סוף סוף - לקפד לי את האגו (כליל אם רק ניתן), ולשם כך אני מסכים להתמסר באופן מלא למי שיאלף אותי לכך - תוך שאני מודע למחיר המנטאלי המלא שעלול להידרש ממני לשם כך - ואף אם יתברר לי שהדבר יהיה כרוך בתהליך הדרגתי ארוך ומתמשך ! והואיל ואני גם אלטרואיסט מטבעי - אז מהר מאד היגעתי גם לתובנה המתבקשת, שאם כבר אני משלם מחיר אישי כה כבד של התמסרות מלאה לאדם שיחנך אותי - אז מוטב שלפחות היא תהיה לטובת מחנך כזה היכול באמת להפיק מכך את מלוא הנאתו - כלומר שהתמסרותי תהיה למחנך כזה שבטבעו הוא גם מאד מאד נהנה לשלוט באופן מלא על הזולת.

כדי להקל מעליי את התחושה הבלתי נסבלת של המבוכה הגדולה הכרוכה בתחושת ההישלטות, הייתי מעוניין שכל זה ייעשה במסגרת של קשר אישי ונפשי עמוק - ואף קבוע (הלוואי שלכל החיים) - עם האדם שיחנך אותי: קשר המבוסס, לא רק על כללי משמעת, אלא גם - לפחות לעיתים - על האזנה הדדית: כזה שבו, לא רק אשמע את הצד השני ואמלא את בקשותיו, אלא גם אוכל מדי פעם - להשתפך בפניו - ובמיוחד לשטוח בפניו את תחושות היומיום שלי על חוויותיי על מצוקותיי על חששותיי ועל תקוותיי. לטעמי, בהאזנה הדדית כנה ועמוקה - יש פוטנציאל אדיר לפתח ריגשות... אהבה: אמיתית, רוחנית, טהורה. ככה, האלטרואיזם המפעם בי יוגשם בתוך משהו הרבה יותר עמוק ומשוכלל, שהרי סתם אלטרואיזם טהור הוא לכאורה משהו - די אמורפי וחמקמק - גולמי ובלתי מובן; בעוד שאם אני אוהב את האדם שמחנך ומאלף אותי , אז לדעתי האלטרואיזם הטבוע בי יכול להתבסס על משהו - הרבה יותר איתן מוצק ומובן - כזה שמסודר לי בראש עד הסוף...

להלן השקפתי הכללית על ההישלטות:

הנשלט האמיתי - אמנם אינו נהנה תוך כדי עצם מהלך מילוי הוראות השולט, אך למרות זאת הנשלט האמיתי - מסכים להתמסר באופן מלא לשולט - בגלל לפחות אחד מתוך שני מניעים עיקריים:

א. או בתמורה לכך שבְּסוֹף-כל-יום יקבל הנשלט מהשולט ציוּן (מספרי או מילולי - והלואי שיהיה כמה שיותר גבוה), אודות ההתמסרות "הבלתי רגילה" (או הבלתי-מספקת) של הנשלט, או אודות ההתנהגות "המופתית" (או הבעייתית) שלו במהלך מילוי הוראות השולט, או אודות יכולת ההתגברות "המרשימה" (או הלקויה) של הנשלט על הקשיים המנטאליים המשמעותיים (או הבלתי נסבלים) המוצבים בפניו על ידי השולט (לכן אגב הנשלט מעוניין להימנע עד כמה שאפשר משימוש במילת הביטחון - כדי לא לפגוע בציון, גם כשהשולט מנסה מדי פעם לנצל את ההזדמנות כדי למתוח קצת את הגבולות).

ב. או בגלל שהנשלט הוא פשוט אלטרואיסט טהור, ולכן מעונין לגרום לשולט הנאה מירבית - ע"י מילוי כל הוראות השולט לשביעות רצונו המלאה.

גבולות: פטישים (אין לי), שפתיי ולשוני (הן פאסיביות), פייס-סיטינג (כי פנים זה פנים וכיסא זה כיסא), כסף (אני לא מחלבה פינאנסית).

29 באוג׳ 2017

15 בדצמ׳ 2013