drum rolls

ביום העצמאות נלך להיפגש עם חברים לארוחה.

את כבר יודעת הכל.

מדי פעם אני אברח לטלפון לספר לך.

ואת יודעת שאעשה מה שתגידי לי שם.

גם בבית זר את בעלת הבית.

אני צריך לגעת בה, לגשש, לבקש את הסקס.

אני צריך לעשות את זה בזמן שלא מתאים לה. 

אני צריך שהיא תתחמק ותסרב.

אני צריך להתאפק.

אני צריך להיכנס לאמבטיה ולאונן שם על הברכיים בזמן שהיא נחה במיטה מעבר לקיר.

אני צריך להחביא ולשמור את התחתונים עם הזרע, ולהביא לך כשניפגש. 

להגיע אליה בבוקר, שנינו ממהרים. רק להיכנס, לרדת על הברכיים, היא מרימה רגל אחת על הכיסא, מצמידה אותי רק להריח, והולכת להתקלח, ואני יוצא והולך לעבודה.

כשהיא משווה אותי לגבר אחר זה משפיל, אבל זה יותר משפיל כשהיא משווה את אשתי אליה.

במראה, במיניות, בריחות, בסודות.

היא באה מחורמנת ורעבה לאורגזמה ממוקדת וחזקה.

היא לא מבזבזת זמן בלספר לי מה היה ועם מי ואיך.

זה לא מעניין אותה. היא גם לא מתעניינת בזין שלי. היא מפשילה את השמלה ומתישבת על הפנים שלי, עם הגב אליו. לא אכפת לה ממנו עכשיו.

היא מחזיקה את הידיים על החלון שמעל המיטה ונעה קדימה ואחורה. אני מרגיש את הרטיבות שלה, אין שם רטיבות של זרע אחר, אבל בהחלט יש שם את הזיכרון שלו. ואת הרטיבות הגדולה שהוא השאיר לה.

השמלה מסרבלת את התנועה שלה, היא מסירה אותה מהר וזורקת אותה אל הריצפה.

היא ממשיכה לנוע על הפה, ואני משתדל להיות הכי יעיל עם הלשון והשפתיים, אבל לא באמת עומד בקצב שלה, ולא באמת צריך. היא מזיזה את עצמה והיא מכתיבה את כל התנועה ואת כל הסיטואציה.

היא ממשיכה להחזיק יד אחת על המשקוף של החלון, והיד השנייה שלה סוחטת את השד שלה, את הפיטמה. אני מנסה להושיט יד למעלה, מגשש אל הפיטמה השנייה, היא מסלקת אותי משם בסטירה על היד שלי. ממשיכה לסחוט את עצמה שם ולנוע עלי.

ואז התנועה שלה קופאת, והופכת רק לתנועה של כיווצים על הפה שלי, ורעד בירכיים, ועוד כמה תנועות דפיקה כאלו קצרות אבל חזקות.

כמו שגבר יורה את הזרע שלו כשהוא עמוק בנרתיק, ככה היא גומרת על הפנים שלי. באותן תנועות, באותן אנרגיות.

אחר כך היא קמה ממני ונשכבת על המיטה לסדר את הנשימה. אני מתכופף להרים את השמלה שלה מהריצפה, מקפל אותה ומניח על קצה המיטה.

אחר כך היא תשאל אותי אם אני רוצה לגמור. אני יודע שזה מילכוד. אם אגיד לא היא תשלח אותי הביתה בלי לגמור. אם אגיד כן היא תצחק ותעשה את אותו הדבר.

אתה תגמור בבית, היא אומרת, תתחבא ממנה באמבטיה, ותחשוב עלי, ותחשוב על איך שהיא מחכה לך בחוץ, אוהבת אותך ולא יודעת כלום.

כבר שכחתי את כל הפעמים ששכבנו כמו זוג, כשהיינו זוג.

הכל נצבע בצבעים אחרים עכשיו, כל מיני רמזים בדיעבד, רגעים מקריים וחסרי חשיבות, הופכים לעיקר.

כבר שכחתי איך זה לגמור בלי שאת מספרת לי על הדברים שאת עושה עם אחרים.

בהתחלה בטלפון, כשאני בשירותים בקניון, בשירותים בעבודה, בחניון תת קרקעי, בבית לבד על המיטה שלי ושלה.

ואז כשאת זאת שנוגעת, מספרת ונוגעת, עושה עוד צעד בלתי הפיך באילוף של הזין שלי.

הוא כבר לא גומר בלי זה, לפעמים גם לא עומד בלי זה.

השלמת את התהליך שלא ידעת שהתחיל עוד כשהיינו יחד.

ואני יודע שיש בך סיפוק על זה.

על זה שאני לא יכול לגמור בלי שאת בראש שלי, גם כשאני איתה, עם האישה שאיתה התחתנתי.

אני יודע שיש בך סיפוק מזה שהיא לא יודעת.

שהיא לא יודעת שהזיקפה שלי, שהיא מקבלת, היא תוצאה של ההתניות האלו שאת קיבעת אצלי.

לחשוב עליך, לחשוב עליך עם מישהו אחר, כשאני רוצה להיות איתה.

אני יודע שזה הסיפוק שלך, השליטה בי מתוך הראש, כשאת לא שם. השליטה בה בלי שהיא יודעת.

ואני כל כך שם, שאני שוב ושוב רוצה את הסיפוק הזה שלך.  

אני מנקה את כל הבית כמו שהבטחתי. המחשבות עליה ועליו שם מזריקות לי אנרגיה לשרירים. הספקתי גם להתקלח ולשכב לנוח ולרעוד במיטה.

שומע את המפתח שלה בדלת. מניחה אותו במקום, מניחה את התיק. שומע את העקבים שלה לאורך המסדרון הקטן. היא מחייכת אלי שכשהיא מגיעה לפתח חדר השינה. היא ניגשת ומנשקת אותי בלחי. מוסיפה ליטוף קטן על הראש. היי מאמוש היא אומרת. הקול שלה מרווה את הצמאון הרגשי שלי. אני כמעט לא רועד.

היא מורידה את השמלה. עולה למיטה ומתמקמת מעל לפנים שלי. הירכיים שלה ליד האוזניים שלי, עדיין לחות וחמות, רכות. הכוס שלה לאט לאט מרפרף על הפה שלי. 

אלוף האלופים היא חוזרת על הכינוי שהיה לה פעם, כשהייתי מלקק את הכוס שלה. הפעם הוא יותר רטוב, יותר רפוי, פתוח, משחק בי ולא אני בו.

הידיים שלה על החלון מעל המיטה. הגב שלה זקוף. האגן שלה זז קדימה ואחורה. הפנים שלה מביטות החוצה דרך החלון והפנים שלי פנימה, אל בין הירכיים שלה. אין לי זמן לחשוב על סמליות ספרותית כזאת שם. אני ממוקד בעונג שלה, באורגזמה שהיא הפרס שלי.

היא קמה ואומרת וואו אלוף שלי. מדהים. הולכת להתקלח. אחרי שניה חוזרת, פותחת את הארון ומוציאה את הסטראפ. ואני מחכה להוראה שלה איך היא רוצה שהגוף שלי יתמקם. היא אוהבת לראות את הפנים שלי תוך כדי. מהתיק שלה היא מוציאה את התחתונים שלבשה איתו ושמה אותם על הפנים שלי. אני מרגיש את החדירה. אני רואה את החיוך שלה. אני רואה את הבטן השבעה שלה, את השדיים שלה מתנדנדים והפטמות הרחבות מביטות בתאווה.

אתה צריך את הזין שלו מאמוש, היא אומרת. כשתהיה בשל לזה אני אדע.

בפעם הראשונה שהיא תחדור, זה יהיה רך, מלטף, איטי, הדרגתי, מכיל, מבין, מחייך.

לא הרבה זמן אחר כך אתה תשב על הריצפה מולה ומול בן הזוג שלה ותתחנן לזה.

תמיד אחד הפחדים הגדולים שלי היה להיסחף למשהו ולגלות שזה קרה רק בדיעבד. ליפול למניפולציה בלי לשים לב בזמן אמת, ואחר כך להבין לאן הגעתי.

ואמרתי לעצמי, אוקיי, נניח וזה קרה, אין מה לחשוב על העבר. והכלים שיש לאדם במצב כזה תמיד יהיו או ההאשמה העצמית או ההצדקות, הרציונליזציות - שעליהן אמר וודי אלן שהן יותר חשובות בחיים מסקס.

ואלה הדברים שמשנים אופי, או העדפות, או אורחות חיים. המקומות שהגעת אליהם כי נסחפת ולא עצרת בזמן, והדרך החלופית שציירת לעצמך אחר כך בראש, שדרכה הגעת, ואיתה עכשיו אתה ממשיך.

דברים שעלו בעקבות שיחה כאן עם מישהו.

על המקום של הדיבור המשפיל.

רבים חושבים שדיבור משפיל הוא קללות. אצלי זה קצת אחרת, וזה מביא אותי לחשוב שיש שני כיוונים שהדבר הזה יכול לפעול בהם:

מבחוץ פנימה, או מבפנים החוצה.

לא הקללות והדיבור מביא אותי למטה - להיפך הוא חוסם.

צריכה להתעורר אותה תחושה שתמיד מתחבאת ומוסתרת, ואת התחושה צריך לעורר בזהירות, כמו שמפתים.

ואז, מתוך התחושה של הכניעות, של ההתמסרות, תחושת ה-bottom או ה-sub, צומח הצורך הזה במילים - מילים שמנכיחות את זה. לא בקללות שטחיות או כינויים, אלא במילים שמסבירות ומבהירות את הסיטואציה, שחושפות את מה שקשה לחשוף, את אותן תחושות שמסתתרות ומביך כל כך להוציא.

אם אתה מראה לי דרך המילים שלך את ההבדל הזה בין המקומות שלנו, זאת ההשפלה. אם אתה מספר בצורה ברורה את מה שאני רק מרגיש, זאת ההשפלה.

וכשזה נשאר בראש גם אחר כך, גם בסיטואציות "רגילות", זאת ההשפלה.

וזה קשה להיות שם, קשה להכיר בזה שאני שם, אבל כשזה ככה זה מושך שוב ושוב לשם.