דברים שעלו בעקבות שיחה כאן עם מישהו.
על המקום של הדיבור המשפיל.
רבים חושבים שדיבור משפיל הוא קללות. אצלי זה קצת אחרת, וזה מביא אותי לחשוב שיש שני כיוונים שהדבר הזה יכול לפעול בהם:
מבחוץ פנימה, או מבפנים החוצה.
לא הקללות והדיבור מביא אותי למטה - להיפך הוא חוסם.
צריכה להתעורר אותה תחושה שתמיד מתחבאת ומוסתרת, ואת התחושה צריך לעורר בזהירות, כמו שמפתים.
ואז, מתוך התחושה של הכניעות, של ההתמסרות, תחושת ה-bottom או ה-sub, צומח הצורך הזה במילים - מילים שמנכיחות את זה. לא בקללות שטחיות או כינויים, אלא במילים שמסבירות ומבהירות את הסיטואציה, שחושפות את מה שקשה לחשוף, את אותן תחושות שמסתתרות ומביך כל כך להוציא.
אם אתה מראה לי דרך המילים שלך את ההבדל הזה בין המקומות שלנו, זאת ההשפלה. אם אתה מספר בצורה ברורה את מה שאני רק מרגיש, זאת ההשפלה.
וכשזה נשאר בראש גם אחר כך, גם בסיטואציות "רגילות", זאת ההשפלה.
וזה קשה להיות שם, קשה להכיר בזה שאני שם, אבל כשזה ככה זה מושך שוב ושוב לשם.