כבר שכחתי את כל הפעמים ששכבנו כמו זוג, כשהיינו זוג.
הכל נצבע בצבעים אחרים עכשיו, כל מיני רמזים בדיעבד, רגעים מקריים וחסרי חשיבות, הופכים לעיקר.
כבר שכחתי איך זה לגמור בלי שאת מספרת לי על הדברים שאת עושה עם אחרים.
בהתחלה בטלפון, כשאני בשירותים בקניון, בשירותים בעבודה, בחניון תת קרקעי, בבית לבד על המיטה שלי ושלה.
ואז כשאת זאת שנוגעת, מספרת ונוגעת, עושה עוד צעד בלתי הפיך באילוף של הזין שלי.
הוא כבר לא גומר בלי זה, לפעמים גם לא עומד בלי זה.
השלמת את התהליך שלא ידעת שהתחיל עוד כשהיינו יחד.
ואני יודע שיש בך סיפוק על זה.
על זה שאני לא יכול לגמור בלי שאת בראש שלי, גם כשאני איתה, עם האישה שאיתה התחתנתי.
אני יודע שיש בך סיפוק מזה שהיא לא יודעת.
שהיא לא יודעת שהזיקפה שלי, שהיא מקבלת, היא תוצאה של ההתניות האלו שאת קיבעת אצלי.
לחשוב עליך, לחשוב עליך עם מישהו אחר, כשאני רוצה להיות איתה.
אני יודע שזה הסיפוק שלך, השליטה בי מתוך הראש, כשאת לא שם. השליטה בה בלי שהיא יודעת.
ואני כל כך שם, שאני שוב ושוב רוצה את הסיפוק הזה שלך.