|
|
|
על הכיסא מולה מונחת כוס קטנה עם שתן.
״שתי״ אני אומר לה, ״במכה אחת״.
היא רגילה למשחקים שלי. מסתכלת עלי. לוקחת את הכוס. מחזיקה ביד. מסתכלת עלי שוב. ובתנועה מהירה אחת שותה את הכל.
הפרצוף שלה מתעוות לרגע.
״זה קר״ היא אומרת.
״זה לא היה שתן שלי״ אני עונה ומתמוגג מהזעזוע שמכה בה.
אני רץ לפגישה. באיחור קל.
חם. אני מתנשף ומזיע על רוטשילד ואז אני קולט אותה במקרה על ספסל בצד עם כוס קפה.
אני מתיישב לידה. שלום שלום וכל זה.
היא מופתעת.
״אין לי זמן לכלום״ אני אומר, ״חייב לרוץ לפגישה״.
״רוץ״ היא אומרת.
אני מסתכל מסביב, מסתכל עליה. לוקח את כף היד שלה בשלי. מחייך. מקרב לפה. יורק לה לתוך כף היד.
״לקקי״ אני אומר והולך בלי להסתכל אם היא מבצעת.
אני גומר. מתנשף. נוהם.
זרע מכסה את הפנים שלה. גם רוק. גם זיעה.
הגוף שלה אדום מסימנים.
אני תופס את הפנים שלה ביד אחת, נותן קונטרה לראש עם השניה. אני מעביר יד על הפנים שלה. מורח הכל. דוחף לה אצבעות לפה. עמוק. עמוק יותר. מוציא. היא מתנשפת.
״לא סיימתי איתך״ אני אומר לה. עדיין מסדיר נשימה.
״אני יודעת״ היא מחייכת, ״זה מה שמלחיץ אותי״
אני יושב לה על הפנים ומרגיש את הלשון שלה חודרת לי לתחת. אני מפשק לרגע בשתי ידיים ונותן לה לגשת קצת יותר עמוק. מניח עלה קצת יותר משקל.
ביד אחת אני נוגע בעצמי. על השניה אני נשען.
יד אחת שלה מונחת על התחת שלי. יד שניה נוגעת בעצמה.
אני מרגיש את הגמירה שלי מתקרבת. אני לא קם. להפך. אני לוחץ עוד. מרגיש את הלשון שלה חודרת.
הגמירה מתקרבת. השרירים מתכווצים.
אני מרגיש את התחת שלי מתכווץ סביב הלשון שלה. דוחק אותה החוצה. אני מרגיש את הזרע טס ממני על הבטן והחזה שלה.
אני משחרר ונשכב לצידה, מתנשף.
היא מתנשפת. ממשיכה לגעת בעצמה.
״תגמרי״ אני אומר לה, והיא גומרת.
באצבע אחת אני אוסף ממנה את הגמירה שלי ומגיש לה לפה. היא מלקקת. עושה פרצוף.
״על זה את עושה פרצוף?״
היא מלקקת.
אני דוחף לה אצבעות לגרון. מזיין לה את הפה עם היד. היא נחנקת.
אני משחרר.
״אני הולך להתקלח״, אני אומר, ״אל תבואי. אל תתנגבי. אל תתנקי. אני רוצה שתישארי ככה, עם הזרע שלי יבש על הגוף שלך והתחושה של התחת שלי על הפנים שלך כל היום״
מה שאני הכי אוהב בכל מה שקורה כאן, זו ההפתעה שחוזרת בכל פעם מחדש, כשמתגלה האמת הנוראית - שאני אדם די נורמלי ונחמד.
(מחוץ למיטה).
הזין שלי בפה שלה ואני מרגיש אצבע מתחילה לגשש סביב התחת שלי.
נוגעת. לוחצת.
״תרטיבי״ אני אומר לה והיא מרטיבה את האצבע עם הרוק שלה. אני מרגיש את החדירה. אצבע דקה נכנסת קצת ואז עוד קצת.
אני מרפה.
אני מניח יד על הראש שלה ודוחף את הזין שלי עמוק יותר פנימה. מגביר קצב. מרגיש את התחת שלי מתכווץ סביב האצבע שלה. מרגיש את הזין שלי נעשה קשה יותר.
היא לא מגבירה את הקצב איתי. מכניסה ומוציאה. מוסיפה עוד רוק. חוזרת. אני מרגיש את הקצה. את הגמירה באה.
התחת מתכווץ. האצבע שלה קשה בפנים. השרירים מתהדקים. סילון של זרע יוצא ממני אל הפה שלה. אני נוהם כמו בהמה. דוחף את הראש שלה אלי. דוחף את הזין שלי לגרון שלה. גומר וגומר וגומר.
אני משחרר.
היא משתעלת זרע ורוק. האצבע שלה מחליקה החוצה.
שנינו מתנשפים בשתיקה. מזיעים.
אני רואה את הגמירה שלי בזווית הפה שלה. אני רואה את הרוק. אני רואה את הדמעות.
הנשימה מתייצבת. הגוף נרגע.
החרמנות לא עוברת.
״אני צריך להשתין״ אני אומר לה, ״בואי איתי למקלחת. צריך לנקות אותך״.
אני פותח את הדלת ומסתכל עליה.
היא לובשת איזה משהו ״סקסי״ מהז׳אנר הזול וזנותי שקונים בכל חנות סקס בשקל.
משהו מהדברים העצובים האלה עם יותר מדי תחרה זולה, שלא יושבים טוב על אף אחד. קצת רופף מדי. קצת פלסטיקי מדי.
יש ריח של בושם באוויר והפנים שלה מאופרות בקפידה. העיניים. השפתיים. כאחרונת הקלישאות.
אני עומד מולה.
"מה זה השיט הזה?״ אני אומר
״מה?״
״אני אסתובב ואצא עכשיו. אני אחזור בעוד עשר דקות. כשאחזור, אני רוצה לראות אותך נקייה. בלי איפור. בלי בושם. בלי בגד זול. בלי כל השיט הזה״, אני אומר.
״טוב״ היא עונה.
אני מתחיל לצאת ועוצר, ״10 דקות. נקייה. מריחה מסבון. כוס נקי. תחת נקי. שיער אסוף״
״טוב״, היא עונה.
״אם את רוצה להרשים אותי - תרשימי אותי במעשים, לא עם מסיכות״.
״טוב״ היא עונה.
אני יוצא מהבית ויורד לרחוב. קונה קפה מעבר לכביש. חושב עליה מתקלחת. תוהה אם בכלל לחזור.
כשהחזקתי את הפנים שלך בידיים ופתחתי לך את הפה עם האצבעות שלי, כשירקתי עלייך - הרגשתי.
כשתפסתי אותך בשיער וגררתי את הפנים שלך לתחת שלי - הרגשתי.
כשחנקתי אותך עם הזין שלי - הרגשתי.
כשליקקת את הזרע שלי מהרצפה - הרגשתי.
הרגשתי שאני מזיין את הילדה חסרת הביטחון שהיית פעם.
לא את האישה שאת היום.
הרגשתי שאני מזיין כל חרם וכל דחייה.
הרגשתי שאני מזיין את כל הלילות האלה של פנטזיה ועצב.
תפסתי לך את הראש וירקתי לך על הפנים. לחשתי לך לך באוזן ״את מגעילה אותי״, כשהייתי בתוכך, והרגשתי אותך גומרת. בלב.
בין המפגשים היא פותחת מצלמה.
היא מובטלת ואמא שלה בחדר השני והיא מתפשטת ומנגנת גיטרה בס מול המצלמה.
היא לא מדברת איתי ואני לא מדבר איתה.
לפעמים היא עוצרת ועושה ביד. לפעמים אוכלת משהו.
תמיד עירומה.
תמיד בלאגן ברגע.
תמיד אותה שמיכה זולה על המיטה.
תמיד מוזיקה.
תמיד כשאני בעבודה
זה פתוח ברקע ואני עם אוזניה אחת באוזן והיא מנגנת או מאוננת או אוכלת.
לפעמים היא בוכה.
לפעמים היא סוגרת בלי לומר כלום.
בהתחלה עוד ניסיתי לשחק איתה. לתת הנחיות. לנסות לקבל משהו.
מתישהו ויתרתי.
לפעמים הייתי סוגר מהר. לפעמים הייתי נשאר.
לפעמים היה נדמה לי שהיא שוכחת שאני שם.
לפעמים נדמה לי שאני רק אחד מתוך עשרות שמסתכלים.
לפעמים היה מגיע מישהו, מבוגר ממנה, מבוגר ממני. הוא היה גבוה ושמן וגרם לה להראות כמו ילדה קטנה.
ורק כשהם היו מזדיינים והוא גוהר מעליה היא היתה מישירה מבט למצלמה ומכירה בקיומי.
בערב, קצת אחרי שהחשיך אבל לא לגמרי, באוטו, במושב האחורי, בחניה חצי מבודדת ליד איזו גדר גבוהה של מגרש כדורגל, לא רחוק מתחנת הרכבת, היא שוכבת על הצד ואני גומר לה על הפנים. היא לא זזה. הזרע זולג לאט. מחליק לה על הלחי. ואז הדמעות זולגות לה מהעיניים.
״את בסדר?״
היא לא עונה.
היא מרימה את החולצה שלה ומנגבת איתה את הפנים.
״יש לי מגבונים״ אני אומר לה והיא שותקת ודומעת.
״את בסדר?״
״כן״ היא עונה בשקט, ״תחזיר אותי לתחנה?״
״את לא נראית בסדר״
״אני בסדר״
אני מניע ונוסע את הדרך הקצרה בחזרה לתחנה.
תחושה משונה שעשיתי משהו רע.
היא לוקחת מגבון מהחבילה ומנגבת את הפנים.
היא נותנת לי נשיקה על הלחי. אני יכול להריח את הזיעה שלה.
ריח עדין של סוף יום. ריח של זרע ומגבון. ריח של מישהי שלא אכפת לה מעצמה.
היא מחבקת אותי. אני מרגיש מוזר.
״אני מגיעה שוב ביום שלישי, באותה שעה. תבוא שוב?״
״אני מרגיש קצת מוזר עם זה״
״אני בסדר״
״את לא נראית בסדר״
"אני בסדר. באמת. אני צריכה את התחושה הזאת״ היא אומרת ומנגבת דמעה.
״איזו״
״בדיוק את מה שאני מרגישה עכשיו״ היא אומרת, ״תבוא שוב? לא בא לי לחפש מישהו אחר״
״אני לא יודע״ אני עונה. (כן. ברור שאבוא).
״אתה תבוא״ היא אומרת.
״נראה״ אני עונה. (כן, ברור שאבוא).
היא יוצאת מהאוטו ונכנסת לתחנת הרכבת.
ואני נוסע הביתה למי שהייתה אז בת הזוג שלי.
(כן, ברור שאבוא)
