"היום, כשאני מגיע הביתה מהעבודה, את מחכה לי עירומה בחדר השינה, כורעת ברך לייד המיטה", אמרת לי.
"אני אתן לך התראה של 10 דקות לפני שאני מגיע".
ואני ישר הרגשתי את הפרפרים בבטן. כל כך הרבה זמן חיכיתי שזה ייצא ממך, שתיזום את זה. שתיקח את המושכות לידיים.
שלחת לי הודעה ואני סידרתי יפה את חדר השינה, כיביתי את הפלורוסנט והדלקתי את מנורת הלילה שעושה אור רך ונעים.
התפשטתי כדבריך וכרעתי למרגלות המיטה, ממתינה לך.
נושמת לאט ועמוק, מקשיבה לכל רחש קטן שעשוי לרמז על הגעתך.
והנה הצעדים שלך במעלה המדרגות, עם כל צעד כזה הלב שלי פועם חזק יותר.
המפתח מסתובב במנעול ודלת הבית נפתחת.
אני שומעת את צעדיך במזדרון, הפרפרים רק מתגברים. אני חושבת שיש לי בחילה מרוב התרגשות, אבל היא עוברת כמו שבאה.
דלת חדר השינה נפתחת. אני לא רואה אותך כי אני מרכינה ראש. הצל שלך מזדחל לחדר ואתה מייד אחריו, סוגר את הדלת מאחוריך.
"התגעגעת?" אתה שואל.
"ברור", אני עונה.
"ילדה טובה. עכשיו תעמדי, אני רוצה לראות אותך".
אני נעמדת, ראשי עדיין מורכן. אתה מסתובב סביבי ואני מתה שתיגע בי כבר, תלטף, תחבק, אבל אתה רק מביט.
מתקרב אליי לאט לאט. נעמד מאחוריי ונותן לי להרגיש את הנשימות שלך על עורפי. עורי סומר.
אתה נעמד שוב מולי, אוחז בסנטרי ומרים אותו, צד את מבטי.
"את יפהפיה", אתה אומר לי ואני נמסה. "עכשיו תעלי על המיטה ותשכבי על הבטן".
אני עושה כדבריך ואתה קושר את ידיי ורגליי בחבל לפינות המיטה, כך שאיני יכולה לזוז.
אני לא רואה מה אתה עושה אבל אני מרגישה את הנוכחות שלך ליידי ואני מרגישה לאן אתה זז.
פתאום אצבעותיך מרפרפות על צווארי, יורדות מטה על גבי, לעבר הטוסיק שלי, על היריכיים, ועולות חזרה לטוסיק.
ואז- בום, היד שלך נוחתת בעוצמה על ישבני, ואז ליטוף. אני מייד מתמכרת למגע שלך.
אתה מפליק לי שוב ושוב, גורם לי להיאנח, ספק מעונג ספק מכאב, אולי מהעונג שבא לי מהכאב.
ואז הפוגה. שקט.
ופתאום...
אני מרגישה את נשיכת שוט הרכיבה החדש שקנינו, שטעמתי ממנו כבר פעם אחת.
הכאב הוא פתאומי אבל מתפוגג מהר. לפחות בפעמיים- שלוש הראשונות.
מהר מאד הכאב הופך להיות חד יותר וצורב יותר, ובין הצלפה להצלפה אתה דואג ללטף ולהרגיע את עורי האדום.
אני מרגישה שכל גופי כבר בוער מהתשוקה אליך. אני חסרת אונים, קשורה ומרותקת, כואבת ודואבת, אבל כל מילימטר בגופי כמה למגע שלך.
אתה מניח את השוט, מלטף אותי, מחבק אותי. נו, תיגע בי שם כבר! שם למטה, אני כל כך מחכה!
אתה משחרר אותי מהקשירות ומצווה עליי להתהפך, ואז קושר אותי שוב כשאני שכובה על הגב.
ואז אתה מנשק אותי, ואני מתחילה להרגיש את הריחוף.
אני לא יכולה לגעת בך בחזרה וזה הופך את המגע שלך להרבה יותר אינטנסיבי.
אתה יורד אל בין רגליי המפושקות ומנשק אותי שם. אני בעננים.
"את זוכרת שאני לא מרשה לך לגמור, נכון צעצוע שלי?"
"כן אדוני. אני זוכרת" עניתי לך.
אתה מלקק ומנשק, מחדיר אצבעות ואני משתגעת, חושבת שאני עומדת להתפוצץ, אבל אסור לי.
אני נאנקת, מנסה להתנגד ככל יכולתי. אתה מרגיש שאני כבר כמעט בקצה ועוצר, מתרחק.
אתה מתקרב שוב, אבל הפעם מקרב את האיבר העומד שלך לפה שלי. אני בולעת אותו בתאווה, מלקקת ומוצצת, ואתה מזיין לי את הפה.
פתאום אתה עוצר.
"את רוצה להרגיש אותי בתוכך?"
"כן אדוני, בבקשה, אני רוצה!" אני עונה מייד. כל גופי צועק ומתחנן לפורקן.
אתה חודר אליי לאט לאט, קצת יוצא, קצת נכנס. בעדינות שמשגעת אותי לגמרי.
ופתאום, בבת אחת, נכנס הכי עמוק.
ושוב, ושוב, עמוק וחזק, וזה פשוט כל כך נעים.
"בבקשה אדוני, אני מתחננת..."
"למה את מתחננת צעצוע שלי? תגידי את זה"
"אני רוצה לגמור, בבקשה, אני קרובה.."
אתה מגביר קצב, גם אתה כבר קרוב, אני מרגישה את זה.
"בסדר צעצוע שלי, רק בגלל שהתנהגת יפה כל כך. בספירה שלי. חמש..."
אני מרגישה אותו נכנס עמוק שוב.
"ארבע.."
ושוב...
"שלוש.."
אני מאד קרובה
"שתיים.."
אני ממש על הסף
"אחת..."
ואני כמעט מגיעה לנקודת האל חזור
"עכשיו"
ושנינו מתפוצצים, מתפרקים, גלי העונג מפרקים בעוצמתם, סוחטים אותנו לגמרי.
ואני לא מחוברת למציאות. אני מרחפת, לא מפוקסת, מרגישה מרוקנת ומלאה בו זמנית, מאושרת.
ואתה מחבק ומנשק אותי, מלטף, מרגיע, משחרר את קשירת החבלים ונותן לידיים הרפויות שלי לצנוח על המיטה.
אתה מחבק אותי ולא עוזב.
לא עוזב אותי לעולם.
"אני אוהב אותך, צעצוע שלי".