אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Appetite for Destruction

תודה!
בלוג זה בנוי מהריסות. חומות. ליבי.
כאן אני מעבדת, פורקת, ונטענת מעצמי.

כל החומרים המפורסמים בבלוג מקוריים, אלא אם כן צויין אחרת
לפני שנה. 10 באוק׳ 2020, 15:41

 

בחושך

 

 

 

 

 

לפני שנה. 27 בספט׳ 2020, 12:23

 

[27.9, 10:38] Rrocketqueen:

רציתי לכתוב כמה מילים פואטיות על תשליך וחטאים ולבקש מאדוני שישליך אותי
אבל אז חשבתי על זה שכל מפגש שלנו הוא תשליך עבורי
בכל מפגש אני נפגשת עם עצמי עם חטאיי עם תהומותיי...בכל מפגש אני מנושלת מנכסיי ממחשבותיי מחשבונותיי...בכל מפגש אני נזרקת לכלבים
בכל סופו מרים אותי אדוני אלוהים
עוטף ומלטף
אז אנא אדוני פגשני נא
אנא אדוני ענהני נא
אנא אדוני רוקן אותי והטען אותי
בסוף שנה שהייתה עלינו לטובה
בפרוץ שנה הבאה עלינו לטובה


[27.9, 10:49] Whipper:

שפחה שלי.
איזה פרץ תפילה חזק ומרשים. ארובות שמי אדונך תפתחנה ותפילותייך תראינה אור וחושך על פני תהום ותשליך כדת וכדין. אני אכן אוסף כל פעם מחדש את כלבת הרחוב שאת. וסולח. כי אני אדון הסליחות. אבל אבטיח כי אפגוש בך. ומיד. ללא אומר. אורידך ואתקין טלפיים וזמם. ואנהג בך כמנהג אדון בכלבה. תהני מאילוף קשוח מאד וליטוף מיד אוהבת.

 

לפני שנה. 26 בספט׳ 2020, 10:07

 

 

 

 

 

לפני שנה. 15 ביולי 2020, 7:20

 

אני מבקשת שזה יהיה
שקט ונוקב
עם ליטוף
בלי מילים
ביקשתי פשוט ואני מתכוונת לכך... ללא כל ההעמדה.
נקי. אתה ביומך ואני מתחת. אבל קרוב. איני נזקקת לעונש. אני נזקקת ללמטה. כמובן שתוכל להנות ממני גם באופן זה, אך איני באה לשם הענישה, אלא לשם השהות תחתיך. אני רואה למטה. אני רוצה למטה.
אני רואה כפות רגליים בפה, גם מונחות עליי באופן כללי. אני גם אכרע ואתרפק, מלמטה. אני רואה גם קולר ורצועה והובלה והשתנה וסימון. אני רואה החפצה, ושימוש. אני רואה גם הוּד ושלשאות כבדות. אבל אני גם רואה שאני ילדה חמודה וקטנה, לא בהמה מסריחה. כשתשתין עליי, אהיה אולי ילדה קטנה ומושתנת. (:
כמובן שכל רצונך ימולא, ללא כחל וסרק, ללא קשר לעיל, אך זוהי רוח הדברים, ונראה לי שאסיים פה, טיפשונת שכמותי. כבר דיברתי יותר מדי.

 

 

 

 

 

 

 

לפני שנה. 15 ביוני 2020, 22:11

 

 

 

לפני שנה. 9 בנוב׳ 2019, 9:37

 

 


"!Ordnung muss sein"

לפני 3 שנים. 11 במאי 2018, 17:00

 

במאהב שלי 

לפני 3 שנים. 21 בינו׳ 2018, 11:15

בסערת שישי

טיפות מלח הים

וטיפות מלח עיניי

נפגשו ונשקו בפניי

 

ובטרם אמרתי די

חזרתי על עקבותי

 

(היה קשה לעזוב

רציתי עוד לכאוב

עוד עצירה מול הנוף

לסחוט עוד טיפה שתשטוף) 

 

 

#יאמי, ימי, היר איי קאמי

לפני 3 שנים. 8 בינו׳ 2018, 18:31

תבעט בי, בעודי על הרצפה, גוחנת למרגלותיך, תבעט בי, שאתקפל מכאב. תדרוך עליי, תרמוס ממש, תגיד לי שאני אפס, תצמיד לי את הראש לרצפה עם הרגל, תמחץ אותו קצת, ואז תחליק עם האצבעות קצת יותר למטה, ישר על הפרצוף שלי. תמעך. 

תירק, תצחק, תשתין, תגיד לי שאני אפס.

תגיד לי, תגיד לי שאני לא שווה, שכלום לא יוצא ממני, תגיד לי שאני אפס.

אפס במבחן התוצאה! 

סטירה.

אפס עגול, גדול, ומאופס! 

כאפה.

שום דבר וכלום!

תחנוק אותי עם האצבעות עמוק בתוך הפה שלי, ותשאל, תשאל אותי מה אני חושבת לעצמי? 

תקבע לי חזק את הלסת, שלא אוכל לענות כי את מי זה מעניין? 

נכון יקירה, תשובה נכונה, 'סתמי.

 

כמו המתת חסד. 

תעזור לי. 

עשה עימי חסד. 

תמית אותי. תפרק אותי. תרסק אותי. תשבור. 

כי אני לא מצליחה. 

כלום אני לא יכולה. 

אפס. 

 

 

מארינה מקסימיליאן - אפס סבלנות 

 

 15.01.18

לפני 3 שנים. 26 בנוב׳ 2017, 9:32

אם היינו נפגשים

הייתי נופלת לרגליך בשניה שנכנסת לחדר. 

אם היינו נפגשים

הייתי נגררת כרוכה על שוקך, לא משחררת, עד שהיית מתיישב על המיטה. 

אם היינו נפגשים

הייתי משילה נעליך בזריזות ובאופן מוקפד, וגם מניחה את הגרביים יפה בצד. 

אם היינו נפגשים

הייתי מלקקת ומחטאה כפותיך עם הלשון שלי בתאווה.גמורה. עד אחרונת אצבעותיך. 

אם היינו נפגשים

לא הייתי צריכה להסתכל בשביל לדעת שאתה מסמן לי על הכפתור שבג'ינס. שלך. 

הייתי עולה ועם השינייים פותחת שם הכל, הלסת שלי הייתה ננעלת והייתי משתוללת כמו כלבה לוחמת עד שהייתי מורידה לך אותם, קצת, אבל מספיק בשביל לבלוע אותך, עמוק, עד הסוף. עד עכשיו רק עם השיניים ובלי ידיים. עכשיו גם בלי שיניים. רק שפתיים יונקות, או פה פעור, לזיון שלך, עד הגרון. היית אומר לי "תמצצי זונה!"

אם היינו נפגשים

היית מושך אותי בשיער למעלה, 

וזו הייתה הפעם הראשונה שמבטינו מצטלבים, מאז ועד עתה. 

מיד היית מעיף לי סטירה. סטירה חזקה. סטירה טובה. סטירה של כעס. וגעגוע. סטירה של תשוקה. סטירה של שליטה, ואובדנה. ואח"כ עוד אחת. מהירה. ופוקד עליי מיד "תתפשטי! מהר!"

אם היינו נפגשים

היית מוציא את הקולר והרצועה כי לא הספקתי אני. היית עונד לי אותו, ככה הדוק, מוריד אותי על הברכיים, צמוד אליך, אוחז ברצועה קצר קצר, קרוב קרוב, ומצליף בי עם החגורה כמה הצלפות טובות על התחת, שארגע. וגם אתה.

לא הייתי אומרת "תודה אדוני עוד!", הייתי שותקת, לא כי שכחתי, אלא כי לא רוצה ששום דבר יפריע לרגע.

אם היינו נפגשים היית גורר אותי על הרצפה, כמו הכלבה שאני, עד למחוז חפצך.

היית מעמיד אותי שוב, כופת את ידיי, מישיר פנים,

 ושואל 

"התגעגעת רכוש?"

ואני לא היו יוצאות לי מילים מהפה, רק יבבות, ודמעות. מלא. 

אולי זה לא היה מספק אותך, אז היית שואל שוב, בתקיפות, 

"תעני רכוש! התגעגעת???"

ואני עדיין לא היו יוצאות לי המילים, רק דמעות, נושכת שפתיים, סנטר רועד, יבבות.

עוד 2 סטירות. ולשון של דום מלקקת לי לחיים רטובות.

אם היינו נפגשים

היית חונק אותי ביד אחת, ובשניה מצמיד לי אטבים בשגעון, איפה שתמצא לנכון. בפטמות, בכוס, במותניים, בידיים.

היית מסובב אותי, "תתכופפי, תחת בחוץ" ובלי שתעבור שנייה, תוקע לי בחוזקה, את הפלאג ההוא במיוחד בשבילי, שלא הספקת לחנוך, אז. הוא היה נכנס כל כך מהר שהיית תוקע לי עוד סטירה ומסנן "מה זה? מה הרכוש הזה עשה כשלא הייתי בסביבה? הרכוש הספיק להתלכלך?", ואני, רק אם הייתי יכולה לדבר הייתי אומרת לו 

"דום, רק אתה, רק אתה"

אבל מייבבת. שתוקה.

אם היינו נפגשים, היית מחפש כמו משוגע איפה לתלות אותי, איפה לקשור אותי. צעצוע תלוי, גוש בשר על המדף. נע, ומסתובב, ורוקד, רק בשבילך.

היית אומר "הדום זוכר, ויקפיד, לא להשאיר סימנים",

ואז היית מוציא כמה מחטים. כמו שהבטחת.

 

אם היית מציע מפגש, היינו נפגשים.

 

אבל לא הצעת

 

ואני לא יודעת מה אתה יותר חסר?

 

אחריות

ביצים

או לב

 

?

 

*הערת עורך: התוכן חם מהתנור. התאריך לא. שיטות שלי. מחבואים