עוצמת המילים

רק דרושה!

נשלטת חמודה לזוג שולטים.

ממה שלמדנו, ממה שאנחנו יודעים, השולטת צריכה להיות למעלה.

החלטית, דומיננטית, מחושבת, אחראית.

עם מבט קדימה וחזקה..

אף פעם לא סיפרו לנו על האנושיות.

על הרוך.

על החוזק הנפשי.

על העובדה שאנחנו צריכות להבין את כולם, להיות חזקות מכולם

ולא להישבר.

כל המאמץ להכיל אדם חדש...

לא ידיד, לא בן זוג.

אולי שולחן, חתול או כלב.

אבל יצור חי.

על הכוחות הנפשיים שנגזלים ממני כל פגישה,

על היופי ביצירת אדם חדש מתוך ההריסות.

על אלה לא אשמע.

החתולה שלי אזוקה.

משתוקקת למגע,

לצליל,

לקול...

כואבת ומצפה.

רטובה ומיוחמת.

אבל אני חייבת לזכור,

חייבת, חייבת...

היא רק גורה,

לא חתולה בוגרת.

אני עומדת עירומה מול המראה.

בוחנת את גופי.

מגלה סימן על החזה,

עוד סימן על הישבן,

סימנים קלים על הכתף...

ומבינה.

מבינה שהתגברתי על הפחד,

על הפחד התמידי,

על הרעד הלא רצוני.

התגברתי על עצמי.

על הטראומות,

על הקשיים.

עכשיו אני יודעת למה קוראים להם "סימני אהבה".

אני עוצמת עיניים ואתה כאן.

על ארבע.

בתוך הכרית שלך.

ועם העיניים המצפות שלך.

אני עוצמת את עיני, וממש יכולה לראות הכל.

את החדר החדש,

את המבט התלוי בי,

את הקולר המבהיק,

ואת השוט שאני מחזיקה.

מוכן לפעולה ומשחק עם האוויר.

חלום ליל סתיו.

חלום- עד שאמצא אותך.

דרוש דרוש דרוש!

נהג.

ואם אתה מאזוכיסט... בכלל טוב

בואו ילדים. בואו התקבצו סביבי.

אני מאתגרת אתכם.

מי מכם גרם לפרופיל המשותף שלי ושל "הדרך הקשה" להימחק?

את מי הכעסנו?

בואו, תהיו כנים פעם אחת בחיים שלכם.

אני מעלייך.

מחבקת אותך, מגינה עלייך (או לפחות על פלג גופך העליון),

והעיניים שלך מחפשות אותי.

בין צורך שנמשיך לצורך שנפסיק.

שנירגע, שנעצור ונעזור לך לרדת מהעננים.

ואת רטובה,

מטפטפת,

גונחת וצועקת...

מתפתלת.

ואני מחייכת אלייך,

מעודדת אותך, ממריצה אותך.

תודה חתולה.

חושניות-קווים לדמותה.

חושניות היא הדם שזורם על היד.

הגוף שקופץ ממכות החשמל.

שריטות הסכין הקלות.

הפחד בעיניים,

הרעד בידיים,

פיק הברכיים...

מעגלי הדם הקטנים הנקווים מתחת לאצבעות ידייך,

הצליל המרגיע של הקרופ והפלוגר,

אנקות הכאב שבוקעות מגרונך

והדמעות שמטפטפות מעינייך.

זו חושניות.

אני פריימל, אבל את זה אתה כבר יודע.

אני קשה לעצירה,

לא מתפשרת,

כוחנית,

לא מוותרת,

מחפשת את ההכי טוב עבור עצמי.

תמיד.

ויד על הצוואר...

זה עוצר.

חונק.

בולם.

מרתיע.

מסמל שאני צריכה להוריד הילוך.

וזה יקרה רק אם תיהיה לך סבלנות.

את הגוף שלי אין לי בעיה לתת.

את הצוואר?

תרכוש את האמון שלי ורק אז אולי.