לפני 4 שנים. 14 במאי 2020 בשעה 14:14
אני רואה אותו על המיטה, אבל בעיניים שונות.
הן מרגישות לי יותר מחודדות, יותר צהובות.
והוא... פשוט נמצא שם.
נותן לי להריח כל טיפת זיעה, כל טיפת זרע שהוא לא מצליח להסתיר.
לראות את החיוך שלו מתחיל לרעוד כשאני מתקרבת... לראות את הגבר שהיה לפני רגע בטוח בעצמו הופך לחתלתול קטן.
לשמוע את הצליל של העור הנחתך מהסכין, את אנחת הכאב כשהוא מרגיש את הלשון שלי על החתך.
להרגיש את שתיית סם החיים שלי. הדם שלו. כל כך טרי, כל כך חמים וכל כך מגרה...
ולאהוב אותו כל כך... דרך הכאב. דרך הדם. דרך הריח והמגע.
כי אני הציידת. והוא... הוא החתול הקטן שאני משחקת איתו.
ואני בתוך הציד. בתוך הפריימל שלי ושלו. מנווטת, מלמדת, משחקת...
