עוצמת המילים

שיחקתי אתמול מחבואים.

משחק די פשוט, לא? אחד מתחבא, השני מחפש.

הוא הופך למעניין כשלאחד יש כיסוי עיניים ואני בלי נעליים.

נותנת לו להתרגל לחוסר הראייה, לאיבוד אחד מחושי הבסיס.

מתחילה לשחק.

משמיעה קול קטן מכיוון אחד,

הולכת על קצות האצבעות ועוברת לידו, הוא מנסה. באמת מנסה...

והצלפה מהחגורה מגיעה.

ושוב, ושוב, ושוב....

אני מדלגת סביבו, משגעת אותו עם נגיעות עדינות, שריטות קטנות, ציחקוקים קטנים...

הוא נעלם.

נעמד על ארבע.

קרופ, ספנקר ומרית נמצאים כבר על המיטה.

לראות אותו מתפתל על השטיח,

לשמוע אותו נאנק מכאב,

מחניק צעקות, 

מחניק תיסכולים...

אני בהחלט אוהבת לשחק מחבואים