לאחרונה אני מריצה את כל מאהביי ומנסה לספור. זונה :). לא את כולם זכרתי ישר בשם, זכרתי אותם לפי הכותרת שליוותה אותם בשיחות סלון אצלי בבית עם חברות. לא צריך להלאות את חברותיי בכל השמות אז הסתפקתי ב"נוו זה המשורר..!" או "ההוא התייר" וכך הן יכלו לעקוב אחר מסע ההרס העצמי שלי (די באדיקות יש לציין ) , בעודי מפרטת עליו בשעשוע.
לענייננו, אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מ"הכלוב" . בלבלתם אותי לגמרי, הוצאתם את הקסם מהבדסמ , או שאני ייחסתי לו קסם שלא קיים . אבל בתקופה כזו בא לי סתם לכתוב.לא ממש אכפת לי אם זה קשור או לא קשור לבדסמ או לתחושותיי בהקשר זה.
אז הנה סתם פלטפורמה על מנת לכתוב את שורת המאהבים שלי עד פה ,סתם כי בא לי. סתם כי יש בי תקווה קטנה שזה ייתן לי איזה קו מנחה להמשך או יפתור לי איזו שאלה שאני מנסה לענות עליה כבר זמן מה, על איך הגעתי לכאן, וכמה למאהבים שלי היה תפקיד בעיצוב האני המיני והאוהב או הכנוע שלי..רציתי לסכם אותם כבר הרבה זמן.
אתחיל, בהתחלה;
___________________________________________________________________________________________________________
המחפש
את המחפש מצאתי בגיל 18. הוא היה בתול וגם אני, והוא לא ידע כלום על אהבה. רק על בנות יפות מהתיכון שלו. נפגשנו בסביבה מאוד אינטנסיבית שבה אולצנו לגור יחד כחלק מפעילות התנדבותית במשך שנה לפני הצבא. אני דיברתי איתו על ספרות ופילוסופיה, הוא לא ידע הרבה חוץ מכמה טיפים על איך לגדל וויד. אבל הוא רצה ללמוד. כל כך רצה ללמוד.
אני זוכרת את הנשיקה הראשונה שלנו. איך התגנבתי אליו בלילה למיטה, כשכל חבריי לקומונה ישנים סביבנו. נבהלתי מעצמי כי כמובן שאני הייתי צריכה ליזום את הנשיקה הזאת שהוא רמז לי עליה כבר שבועיים קודם לכן. לא ידענו להתנשק בכלל אבל הרגשנו מאוד סקסים. ברחתי משם כמה דקות אחרי תוך שאני שוברת בטעות את המנורה הקטנה במסדרון ומעירה את כולם.
התביישתי אז שמרתי את זה בסוד. ואז התחלנו להתנשק בסוד, ולשכב בסוד. אני לא זוכרת הרבה מהפעם הראשונה שלי חוץ מזה שזה לא היה כל כך דרמתי. הוא היה עדין ואני רציתי שהוא ייכנס חזק. אחר כך בכיתי ושנאתי אותו כמה ימים.
באותם ימים גם התאהבתי בו.
המחפש חיפש הרבה משמעויות לכל דבר. לקיום שלו ,לעתיד שלו, לי. הוא לא יכל לשאת שום החלטה שקיבל , לכן נפרד ממני אולי שלוש פעמים במהלך הזמן שיצאנו. זה נמשך כמעט שלוש שנים. ארבע אם סופרים את השנה שבה לא היינו ביחד אבל שידלתי אותו לסקס בכל פעם שמצאתי פרצה לטיימינג .
הוא קנה לי את "הנביא" של חליל ג'ובראן, אני קניתי לו ספר על עצים. הוא טס להודו ואני ללונדון והבנתי שהמחפש מחפש בכל המקומות שאני לא רוצה להיות בהם. הוא חיפש שקט, ואני באותה תקופה, הר געש בתהליכי פעפוע.
בתקופה בה היינו יחד המחפש מטבעו מבולבל, ולכן א.קבלת החלטות הייתה אני. הרגשתי לא נוח בתוך העור של עצמי. שנאתי להיות האלפא במערכת היחסים איתו. איתו הבנתי שאני לא יכולה להיות עם אף אחד שלא יודע להעמיד אותי במקום. ואם אתה מעדיף לחבק עצים מאשר אותי כנראה שמקומך הרחק ממני בצפון איפה שבונים בתים מבוץ ולא משתמשים בחשמל ונותנים לאדמה להחליט.
מחפש יקר, אני רציתי שאתה תחליט. אתה חיפשת הרמוניה ואני חיפשתי היררכיה בבלגן שבתוך הראש שלי.
בלגן שלא ידעת לסדר.
גרמת לי להרגיש אהובה, וגרמת לי להרגיש לא בסדר.
ואני מקווה שמצאת היום את מה שאתה מחפש.
אגב, אני לא יודעת איך זה אצל בנות אחרות, אבל אצלי, לכל אחד יש את האמן שמזכיר לי אותו. עם המחפש זה היה השיר הזה :