לאחרונה אני מריצה את כל מאהביי ומנסה לספור. זונה :). לא את כולם זכרתי ישר בשם, זכרתי אותם לפי הכותרת שליוותה אותם בשיחות סלון אצלי בבית עם חברות. לא צריך להלאות את חברותיי בכל השמות אז הסתפקתי ב"נוו זה המשורר..!" או "ההוא התייר" וכך הן יכלו לעקוב אחר מסע ההרס העצמי שלי (די באדיקות יש לציין ) , בעודי מפרטת עליו בשעשוע.
לענייננו, אני כבר לא יודעת מה אני רוצה מ"הכלוב" . בלבלתם אותי לגמרי, הוצאתם את הקסם מהבדסמ , או שאני ייחסתי לו קסם שלא קיים . אבל בתקופה כזו בא לי סתם לכתוב.לא ממש אכפת לי אם זה קשור או לא קשור לבדסמ או לתחושותיי בהקשר זה.
אז הנה סתם פלטפורמה על מנת לכתוב את שורת המאהבים שלי עד פה ,סתם כי בא לי. סתם כי יש בי תקווה קטנה שזה ייתן לי איזה קו מנחה להמשך או יפתור לי איזו שאלה שאני מנסה לענות עליה כבר זמן מה, על איך הגעתי לכאן, וכמה למאהבים שלי היה תפקיד בעיצוב האני המיני והאוהב או הכנוע שלי..רציתי לסכם אותם כבר הרבה זמן..
במהלך שיטוטיי בין גברי העיר למדתי שיש שלושה מקצועות שהופכים גברים לדושים גם בלי שהם מודעים לכך: משוררים, שחקנים ומוסיקאים. בדיוק בסדר הזה. כל התבשיל הזה של הקסם האישי עם החוסר ביטחון והאגו המוגזם...משהו בהם שבור ומרוקן ומלא ומקסים. המשורר היה הראשון מבין שורת האמנים שבאו אחריו.
____________________________________________________________________________________________________________________
המשורר
סילחו לי על שאיני כותבת בסדר כרונולוגי כל כך . למשורר שלנו פשוט, הייתה נטייה לחזור לא מעט פעמים. נפגשנו בבר שכונתי פצפון בקינג ג'ורג' והוא היה הדברהמקסים ביותר שפגשתי. הוא היה בן 35 ובדיוק עבד ( כך סיפר) על הדוקטורט שלו בספרות. הוא היה- ביי דה בוק. הפנחס שדה שחיפשתי. קסום ומוכשר ואינטלקטואל, ומעוניין בי. הוא שכח את הארנק שלו באותו דייט.מישהי אחרת אולי הייתה בורחת אבל אני אפילו לא ראיתי...לא היה לי מושג..
הסקס היה מדהים כשהוא רצה. הוא הראשון שהייתי איתו שעזר לי לשחרר ולהרגיש ילדה איתו. ממש תינוקת. (בדיעבד הבנתי שכל כך נואשתי להרגיש ככה שכל גבר שהיה נקרה בדרכי באותה תקופה היה גורם לי להרגיש בדיוק אותו דבר). גיליתי איתו את הבדסמ בחיתולים של ממש. לא במושגים של פטיש, במושגים של התחלה חח ;)
הוא היה מניח אותי על הברכיים שלו כשאני בתחתונים בלבד ומתחיל להפליק לי בכל הכוח. הוא לא חדר אלי. הוא לא נגע בי מעבר. וזה היה כל כך מיני.
יום אחד הוא החזיר אותי הביתה באוטו שלו, וכשנפרדנו לשלום, נתתי לו נשיקה ענקית ויצאתי מהרכב. הרגשתי כל כך טוב עם עצמי ושכחתי לחלוטין שאני נועלת את העקבים הכי לא נוחים בעולם ומעדתי שני צעדים אחרי שיצאתי מהאוטו.
הו איזו נפילה מפוארת.
הוא יצא מהרכב והרים אותי, ולא הפסקנו לצחוק.
במשך שלושה שבועות בלבד נמשך הקשר הזה.אינטנסיבי ואוהב. הרגשתי שאני סוף סוף מתחילה להרגיש שוב. לא ראיתי את כל הנורות האדומות- את העבודת סטודנטים שהייתה לו, את החרדתיות, את הרצון לרצות אחרים כל הזמן, את הנרקסיזם, את אי מימוש הפוטנציאל. ראיתי את הכשרון, ואת החיוך ואת התלתלים.
הכרתי אותו רק שלושה שבועות והתאהבתי בו. וכשהוא חתך בסופו של דבר ,כי זה סופו של כל בלון , נשבר לי הלב. נשבר לי הלב כאילו הייתי עם הבחור בזוגיות ארוכת שנים. רדפתי אחריו שבועות. לא שמתי לב בכלל שהוא יוצא עם בחורות כל הזמן, ושהוא מפלרטט מול הפנים שלי, ושהוא משאיר אותי תלויה באויר כמו בובה על חוט. חומר ביד המצב רוח שיהיה לו באותו יום.
יום אחד הוא בא לבר שאני עובדת בו נסער לחלוטין כדי לספר לי שהוא נפרד מהחברה שהייתה לו באותו זמן. ישבתי איתו למרות שהייתי במשמרת וניסיתי לנחם אותו. שעה אחר כך עברו תיירות ליד הבר שלי ונכנסתי פנימה להוציא להן תפריטים. כשיצאתי, הוא עמד לידן, מוסר לי ביי וממשיך ללכת איתן לאן שזה לא יהיה.
רק באותו יום נפקחו העיניים שלי בנוגע למשורר. כמו מליון זכוכיות שהתנפצו לי מול הפנים...המשורר הזה!! הייתי מסננת מבין שפתיי קללות. הוא שכותב אך ורק למגירה ושבחיים לא יסיים את הדוקטורט שלו ושימשיך לחיות על חשבון ההורים או על חשבון נשים שמוקסמות מהחיוך והידע שלו,שהוא בן אדם עצוב, ואפילו קצת מסכן,המשורר הזה -הוא מטריד אותי?? אבל עם הזמן השלמתי עם העובדה שכן. שהוא הצליח להטריד אותי. ושהוא חשוב.
בזתי לו באותם רגעים כל כך. פתאום חשבתי עליו את כל הדברים שלא הייתי מסוגלת לחשוב, העננה הזאת שריחפה מסביב לראש שלי התפוגגה. הוא מסכן, והוא חשוב לי.
הוא הזכיר לי אותי, הוא עדיין מזכיר לי אותי. אבל אני לעולם לא אהיה כמוהו. רציתי לראות גלגול של עצמי כדי להבין שאני לעולם לא אהיה פלספנית שלא מנצלת את הכשרון שלה. הוא חרדתי כמוני , אבל אני לעולם לא אתן לחרדות שלי לנהל אותי.
אני אלחם בכל מה שהוא לא ניסה אפילו ואני לא אשתמש במתק שפתיים ובכמה עובדות היסטוריות ותהיות פילוסופיות כדי לגרום לאנשים לחבב אותי.
הוא חשוב המשורר.הוא הקפקא שלי, והוא עדיין חבר טוב. אפילו שיר כתבתי עליו , שהוא הספיק לראות אותי מקריאה.
והוא לא בן אדם רע. בכלל לא. אבל סוף סוף שחררתי.
______________________________________________________________________________________________
ולבסוף ,כמה מילות סיכום...
המשורר הוא כמעט האחרון שיצאתי איתו לפני שנכנסתי לכלוב. היו כמה שבאו אחריו, ואחריהם עוד כמה סיפורים מעניינים לא פחות על מפגשים ושיחות עם באי הכלוב ודומיהם אבל אני אשמור אותם לעצמי בינתיים. זה יהיה הפוסט האחרון לתקופה הקרובה כי אלו שבאו אחרי המשורר עוד טריים, ואני לא חושבת שאני מוכנה שהם יקראו את מה שאני חושבת עליהם עדיין. יותר מהכל, אני לא יודעת אם אני יכולה לסכם אותם בכלל. לסכם אותו.
הוא אמר לי שבזה שאני כותבת בפתיחות כזו על המאהבים שלי אני כאילו מזמינה אתכם, גברי ושולטי הכלוב לשיח איתי. אני לא. ואני לא חושבת שגם אתם חשבתם ככה. אני מקווה שאני לא נאיבית אבל קיבלתי פה פידבקים מאנשים על הכתיבה ועל הסיפורים שלא קשורים להיכרות או למין בכלל. הבלוג הוא אכן פלטפורמה להכיר אותי אבל לא פלטפורמה להתחיל איתי דרכה.לא בהכרח בכל אופן.
סקס אפשר להשיג בכל מקום. וכל הזמן. ולא צריך את הכלוב בשביל זה.לעיתים אני פה בשביל זה אני מודה,לשחק קצת עם עצמי ואתכם אבל בגדול אני פה כי אני חלק מכם פרוקי הרגליים. אלה עם העין השלישית, הקרומים בין האצבעות, המפלצות מתחת למיטה וכל חיות החושך. הזאבים, החתולות, האריות והכרישים. אנחנו שונים, וזה בסדר. ואפשר לדבר על זה גם בלי שנזדיין אחר כך.
אני היום מוכנה להגיד שלא מצאתי קו מחבר בין כל המאהבים שלי .מצאתי שאני לא מחוברת. לא לעצמי, ולא לאף אחד שיצאתי איתו בשנים האחרונות. כמעט לכולם פשוט התרגלתי. בלי להבין מה אני באמת רוצה והיום, אני קצת יותר יודעת איך ,אקרא לזה לדרוש, את מה שאני רוצה לעצמי.כל זה נשמע מאוד ניו אייג' גירל פאוור שיט, אבל זה באמת. וזה לא היה קורה אלמלא אלו שנקרו בדרכי. וכל הגברים האלה, שמלווה אותם כותרת כזו, כמו המעוין הירוק בסימס, הם אמנם ברי חלוף אבל יש להם תפקיד. אגב לא את כל התפקידים הבנתי , אבל אני מניחה שזה חלק מהפאן.
אז אני לא נוטה לצאת בהצהרות כי אני יציבה ממש כמו מזג האויר אבל לפחות הלילה, אני מרגישה קצת פחות דרוסה ,פחות מרוחה על הכביש.
עדיין רוצה שיצילו אותה, אבל לא צריכה. אני לא צריכה כלום.
