לפני 5 שנים. 26 בספטמבר 2019 בשעה 16:58
מגלגל את הרקע שצבר אבק בחודשים שלא הייתי בבית
שרידי שעווה נופלים ממנו מהסט האחרון ומציפים זכרונות של אור, צל, צלילי כאב וספק חיוך ספק סבל
הקירות ספוגים יצירה שונה ששקטה עם הזמן
שקטה אבל לא מתה.
מרים את המצלמה.
מכוון.
צליל דיגיטלי עמום מחזיר בי חיים.
צורב אותה על זיכרון ויזואלי שמלווה את סיפור חיי.
אני,
DarkLight.
את...
לתמיד!