עת למות עד מחר בבוקר

במשך שנים
כפרתי בכוחן של שורות
לעורר חשקים, להאיר רעיון
ובחרתי בעוון השתיקה;
איתך
נצטוותי
בברית המילה.

את המלכה שלי
אין לך שום ספק לגבי זה,
ועל כן
את עושה כל מה שאני מבקש.
עם הרבה מקום לספק

את מדברת איתי
ואני רוצה לטעום את מתק שפתייך,
את כותבת לי
ואני רוצה להיות שבוי בין אצבעותייך,
את מתבוננת בי
ואני רוצה לצלול לתוך עינייך,
את יושבת מולי...

ארוחת טעימות
מתק שפתיים מוגש במילים חריפות
מלח הזמן מחדד עושרו של ציר מעונן,
טעמים מוכרים בשילובים חדשים
אותם המרכיבים בצורה קצת אחרת,
ארוחה אינטימית במנות קטקטנות.
את היין מזגה הקורמת בעצמה -
זן מיוחד וגוף מקומר
עם סיומת קשה שתמיד מפתיעה
ומרטיבה לי את הסדינים.

הלילה אתברך בזרעי ואאבל
על זיו העלומים וקדושת הרצון.
במסירות עטורת ניצחון
צופרים ישפכו חמתם
על רחובות עוצרים מנוע,
כלבים יינבחו באימה
ויהיה זה נדמה
שכל העולם
עומד דום.

לא את כל המילים שאני רושם לך אני מכיר
נהנה לחפש אותן עבורך
לפזר אותן סביבך, להדביק אותן אלייך
ולטחוב אותן עמוק לתוכך
בכדי שימלאו לך את כל הסדקים
כדרך הטבע... שלי.

בלילות את בטריינינג -
אני יכול להשחיל לתוכם את ידי
לגשש בין מִסְתָּרֵי נָשׁוּתֵךְ
וללחוץ במקומות שמציתים מחשבה.
בבקרים את לובשת את בגדי החול
והמכנסיים שלך כל כך צמודים
שאין שם מקום בשבילי.

לפני שנעבור לשחק במשהו אחר

אנא אמרי לי -

את מעדיפה את המקל הארוך או הקצר?

או שבעצם...

אל תאמרי דבר.

מה יש ביננו?
הרי אין בנינו שום דבר קיומי, גם לא דטרמיניסטי, ובטח שלא פאטאליסטי.
כל מה שיש ביננו הוא אניגמה - מסרים אשר מוצפנים בתמונות תמימות מעול היומיום, שדרים הנישאים על גלי המילים בתדרים משתנים, קטעי מנגינות שמתפזרות ברוח.
כל האותות העדינים והסבוכים הללו מועברים באמצעות תחנות הממסר שפרוסות בתווך שבין התודעה שלך ושלי; בשפתיים, בעיניים, על האף, לאורך עמוד השדרה, בכפות הידיים.
ואם יתקלקל ממסר אחד ולא יעביר או ישבש את האות...
לא תהיה ביננו תקשורת, ותיפתר החידה.

מסקנה - עוברים לחוטים

את בטוחה
שאת תמיד צודקת,
כך גם כשטענת
שאופופטוזיס
הוא מושג
במדעי החיים.
אך דווקא בזה טעית -
אופופטוזיס
הוא תהליך
במדעי הרוח.