עת למות עד מחר בבוקר

אכה בך בנשיקות ארוכות

אקשור אותך בחיבוק חונק

אצליף על גופך נגיעות עדינות.

ואת,

חירצי את בשרי בלשונך החדה

ואל תחששי להשאיר סימנים.

סקס ונילי

כלל לא משנה כמה זמן עבר מאז שנגעת

בין אם רגע קט ובין אם שנה,

ועדיין

בכל פעם שאת מתקרבת מדי

משהו בינינו

מתעורר.

רוצה להתריד אותך

עם הטעמים שלי,

רוצה להתריד אותך

עם הצבעים שלי,

רוצה להתריד אותך

עם הגוף שלי.

להתריד אותך...

עד שתשבעי.

מרפה את השרירים הטבעתיים

אלה שתפקידם לדחוק את משקעי הנפש

בכדי שתוכלי לחדור פנימה,

לגעת בקצות תאי הרגש,

ולהסב עונג עילאי.

גם אם קצת כואב.

היי לי חור שחור

שאגלה בך את חלקיקי הזמן שאבדו,

שאעורר בך את קרני האור ששכחו להשכים,

ואולי אחרי שאבלע כולי לתוכך

אמצא שם

קצת

מעצמי.

רץ את הדרך אלייך.

מיוזע על גופך,

דורס את משעולי חמוקייך,

רודף אחרי השמש שלך.

מרכז מאמץ,

מאיץ בתוכך

בכדי שנספיק...

עוד קצת ממך.

וכשאת צוללת

אל בין הסדינים,

מסדיר תשוקתי

מרפה את ליבי

ועומד

במקום.

בתשחץ שפרסת לפניי אין הגדרות.
המילים מתגלגלות מתוך אצבעותייך,
מתמרות מבין שפתייך בשתיקה,
מציתות את חיוניותי האבולוציונית,
ונפתרות על הגוף החשוף...
במאוזן.
רק למילה אחת מחפש הגדרה:
נחל, ארבע אותיות, מתחיל ב- מ'.

את משחררת אותי מהתסביכים שאינם מְיַצְּרִים דבר לבד מועקה...

את משחררת אותי מהתסביכים שאינם מְיַצְּרִים דבר לבד...

את משחררת אותי מהתסביכים שאינם מְיַצְּרִים דבר...

את משחררת אותי מהתסביכים שאינם מְיַצְּרִים...

את משחררת אותי מהתסביכים שאינם...

את משחררת אותי מהתסביכים...

את משחררת אותי...

את משחררת...

את.

לבעוט במחשבות,

לבעוט בחששות,

לבעוט באבנים שלאורך הדרך.

לבעוט במחסומים,

לבעוט גם לצדדים,

לבעוט אפילו במה שעוד לא קרה.

לבעוט בחומות,

לבעוט בכל התיבות,

לבעוט בשעון שלא רוצה שנספיק,

כמו שאת בועטת בי...

ולהרגיש.

התבגרתי בשנתיים מאז הלילה המבולבל בחיי והינה אני מעביר שמירה בש"ג של בסיס האם של יחידה מובחרת בפאתי רמאללה. יום א', שעת ערביים, צבעים של תחילת הקיץ, אבק מחצבות, רדיו מצרצר, ריח של טיגונים, אפוד מפקד, M16 A3, ומשעמם...

לצידי יושב הסמל התורן השבועי. הוא לוחם בצוות בוגר, אני - אפנסאי!

הוא מבואס שהצוות שלו מתכונן במסווה לפעילות לילית באיזו קסבה, בו בזמן שהוא תקוע עם האפסנאי בתורנות בבסיס האם... אני מתגעגע לתקליטים שלי.

מעבירים ת'שעות, 1700-2300 בש"ג, אח"כ אני אלך לחבר'ה של האמל"חיה לשמוע את הצד השני של הקסטה של WISH YOU WERE HERE על מיץ אשכוליות ונובלס, הוא יעביר את הלילה על מיטת שדה במבצעים כשברקע ברבורי הקשר האוגדתי. ב- 0500 הוא יתחיל סבב השקמות, מסדר שמירה ושאר משימות מטה... אני אתעורר לארוחת צהריים.

בזמן שהגישו לשאר דרי הבסיס המעטים את ארוחת הערב, עשינו בש"ג תחרות צרחות מפלצות – הייתי שאגה אחת מניצחון אך המפקד התורן עלה בקשר והתחנן שנפסיק כי זה מזכיר לו את חברה שלו.

כשירד החושך התערבנו על קופסת CAMEL מי יצליח לעלות על גג הבוטק'ה בטכניקת טיפוס קיר. לא קבענו את מספר הניסיונות המותרים לכל אחד – דבר שהיה חוסך ממני הרבה אנרגיה וכמה סימנים כחולים. הוא הצליח רק בניסיון השני כי בניסיון הראשון, כשהיה כבר עם כל פלג גופו העליון מעל לבוטק'ה. נפתח לו האבזם של החגורה ומכנסיו שהשתלשלו מטה מנעו ממנו להניף את רגליו על גג הבוטק'ה.

האגו החבול וצמצום מכסת הסיגריות השבועית דכדכו אותי... שתקנו. ואז הוא התחיל לספר על המסלול, ועל כלי הנשק המגוונים שתקועים להם בפאוצ'ים, ועל אימוני הלות"ר שמלווים במכות מצד המדריכים... והופ! – המוח המיליטנטי של ילד צפוני חדור אידיולוגיה פטריוטית, חבר למוח הסדיסטי של ילד צפוני אנרכיסט עטור מדים, ובתוך קלחת השעמום בפקודה שרקחה המציאות המזרח תיכונית של שנת 1992... נרקם רעיון! יש התערבות!! נקבעו הכללים וללא גבולות:

המטרה: לחתוך

המבצע: איש איש לעצמו.

מיקום: בחירה חופשית.

כלי עבודה: סכין הפלסים שבאפוד שלו.

אופן הביצוע: כל אחד בתורו משפר את התוצאה מהתור הקודם.

הכנות מקדימות:

1) אלכוהול 96% - שישרוף! (קודם צריך לגנוב מהמרפאה);

2) השחזת הסכין לרמת GILLETTE LADY באמצעות אבן משחזת (יש באפוד);

3) פדי גזה;

4) לשים את הצד השני של הקסטה של WISH YOU WERE HERE.

שופטים: החבר'ה מהאמל"חיה (הם נפלים של המסלול אז הם חסרי שייכות אתנית במונחי לוחם\ג'ובניק).

מנצח: מי שחותך יותר עמוק עד שמחליטים להפסיק.

הפרס: המפסיד יהיה עבד של המנצח במהלך השבוע (כולל שבת)

עבורי עומד הרבה יותר על הפרק כי:

א.      הוא סמל תורן לכל השבוע... אני קם לארוחת צהריים.

ב.      הדם שלי מסוג כחול

לקראת חצות התאספנו באמל"חיה שהייתה בעצם העתקה במרחב של דירת סטלנים משנקין לרמאללה (עדיין לא המציאו את פלורנטין). עמעמנו האורות, הדלקנו את נורת הלילה האדומה שעמדה בפינה, הנחנו את בקבוק האלכוהול על שולחן הקפה שניצב בין שלוש הכורסאות העייפות, ושמנו את הצד השני של הקסטה של WISH YOU WERE HERE.

היינו אני - צפוני תל-אביבי, הסמל התורן – סולטה ושמנה ירושלמית, א. מב"ש, א. בן מושב דתי בגולן, וד. – חייל בודד מארה"ב. המשותף לכולנו – פינק פלויד ודם.

הסמל התורן העביר את סכין הפלסים על האבן שוב ושוב בצלצול שהשתלב מצוין עם הפתיח של Have a Cigar.

כולנו הדלקנו נובלס, חוץ מדני שהדליק LUCKY STRIKE מתוך נאמנות לתרבות שנטש, והסמל התורן הגיש לי את כת הסכין כאות להתחיל. פלגה מבצעית מאומנת, ממוקדת ונחושה, אל מול פלגת מפקדה - שארית הפליטה.

החזקתי את הסכין ביד שמאל והצמדתי את הלהב לחלקה החיצוני של זרוע ימין מתחת למרפק, לחצתי את הלהב כנגד הזרוע עד שהרגשתי שהוא מפלח את העור, ומשכתי לכיוון כף היד. לחצתי חזק, משכתי לאט, ושובל אדום נגרר אחרי הלהב. הנחתי את הסכין על שולחן הקפה והצמדתי פד גזה אל הפצע שאורכו כ- 15 ס"מ. כעת תורו.

הוא עשה כמוני רק בזרועו השמאלית והחזיר לי את הסכין. בחדר שרר שקט כבד, התרגשות אחזה בכולם, הייתה אווירה של אורגיה ולא שמנו קונדום.

שוב הצמדתי את הלהב לנקודת ההתחלה ומשכתי, הפעם זה היה יותר מסובך, לא בגלל הכאב אלא בגלל שצריך לשמור שלא לצאת מהקווים. לא פשוט - הבשר מתעוות מהלחיצה ומהמתיחה והדם שנוטף מסתיר את מסלול התנועה הרצוי. כשהעברתי את הסכין לסמל התורן סופסוף מישהו התעורר בחדר, א. לקח את בקבוק האלכוהול מהשולחן וסימן לי לקרב את יד ימין אליו. הוא אחז בכף ידי, הביא את פיית הבקבוק אל מעל נקודת ההתחלה ושפך את הנוזל המרנין לאורך הפצע. הדם נמהל ודם טרי קולח מתוך החתך, לאחר מספר שניות מתחיל עקצוץ שמתפתח בתהליך אקסותרמי לכדי צריבה. כיווצתי את השרירים, עצמתי עיניים ושקעתי אל גל החום והכאב בשעה שא. עדיין אוחז בידי. שקט מתוח. כשהרפיתי את שריריי א. עזב את כף ידי, והנחתי פד גזה נקי לספוג את הדם. תורו.

התהליך חזר. סיבוב שלישי.

עכשיו התעוררה בעיה נוספת מעבר לשמירה על הקווים: להב הסכין אינו חלק, השימוש וההשחזה החובבנית יצרו שיניים מיקרוניות בלהב. ככל שהחתך נעשה עמוק יותר, השיניים הללו נתפסות בבשר ומרטשות אותו. זה יותר כואב מעצם העמקת החתך. הריח המתכתי של הדם מורגש היטב באוויר ואף מתגבר על ריח האלכוהול. א. אוחז בידי, שופך, חם, פד, תורו.

עשינו עוד שני סבבים כאלה. כבר לא הצלחנו כל כך להעמיק את הפצע אבל עם כל סיבוב החתך נעשה רחב ומרוטש יותר. הסמל התורן ביקש שנפסיק ושהחבר'ה יחליטו על מנצח בהתערבות.

חשבנו שאם נחכה קצת נוכל לראות ולנתח את החתכים, אז הדלקנו כולנו מה- LUCKY של ד. והפכנו צד בקסטה של WISH YOU WERE HERE. אט אט חזרנו לספרות הנמוכות, ואפילו יכולת הדיבור שבה אלינו באופן חלקי.

למרות שניצחתי בהתערבות, לא ניצלתי אותו כעבד. הסתפקתי בזכייה בצלקת העמוקה שיש לי על יד ימין.