עת למות עד מחר בבוקר

מקשיב לך בעירום מלא

רק אַתְּ ואני וכל מה שגָּדֵל וצומח, נמתח ומתגלה

פורה ומפרה, פועם ורועם...

בינינו.

ואולי כשאעמוד מולך ביום חגך,

כשאת עטורה בצבעי אביב נעורים

ועל גופי רק בגדים של טיפשים,

אוכל סופסוף להפנים את כל זה

לתוכך.