סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינת הילד...

We All Die But We Don't All Live
"....יש מי שיש לו מח ויש מי שאין לו,אומר הוא,וזהו זה.
ועכשיו שואלים גם כל השאר:"ומה בנוגע אלינו?"
ואם כן,-מוטב שנחדל לכתוב הקדמות ונפתח בספר עצמו."
(א.א.מילן)
לפני 13 שנים. 21 ביוני 2011 בשעה 7:41

שוכבת במיטה,קטנה כזו,לבנה,חלקה,שברירית,קטנה.
פני מלאך.
חזיה שחורה,תחתוני תחרה לבנות.
בתולית.
מלאכית.
רגל שמאל מכופפת,רגל ימין מפוסקת
ידיים פרושות מעלה
פנים רגועות
שפתיים מחייכות.
מסתכלים על הדמות,לא יודעים איך לגשת.
מחייכת אלינו ועוצמת עיניים.
אני שלכם.
מלטפת בציפורניים הארוכות שלי
פותחת את החזיה.
שדיים עגולים,צעירים,זקורים
פטמות כהות,מושלמות.
מתיישבת על המיטה,מניחה את ראשה על הבטן שלי,פנים אליו.
מלטפת את שערה,מחליקה על שדיה
מסמנת לו להוציא את רצועות הגומי.
הגוף העדין הזה חייב קצת גמישות.
מחליק את התחתונים מהגוף המדהים
חושף כוס חלק ובתולי
מעביר אצבעות על השפתיים
אצבע בחריץ
מאשר רטיבות
מפסק רגליים
קושר גומיות לברכיים
מותח לשולי המיטה
ואני מלטפת את הפיסוק.
הגוף הקטן רועד.
החיוך מתרחב.
המבוכה ניכרת .
מוציא את הגלגלת העדינה
מעביר לאט
מכפות הרגליים
מעלה
משאיר שבילים של נקודות אדומות
לאורך גוף קטן
עולה
לכוס
זזה,מניעה אגן
פוערת
פותחת
עוד לא
זקור לגמרי
רטובה לגמרי
לוחשת לפתוח עיניים
חוששת
מנשקת
מבקשת שוב
פותחת עיניים
נרגשת
רועדת
מייללת
רוצה
חודר
בעדינות
לכל העומק
דממה.

Honeyfinger​(אחרת) - יש לי רק דבר אחד לאמר

ג ג ג ג ג ר ר ר ר ר ר ר ר

Honeyfinger
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י