פינת הילד...

בעצם, הרבה מהעיסוק ביחסי שליטה הוא בעצם משחקי תפקידים. הרי כולנו זוכרים שיש שם בנאדם מאחורי האדון/גבירה נשלט/נשלטת. ואותו בנאדם יש לו חיים אחרים מלאים, הוא אבא או אמא, בן או בת, חבר או חברה וכד'. לא מעט נשלטים/נשלטות הם אנשים מאוד חזקים ו"שולטים" בשאר היבטי החיים שלהם ולהפך לגבי אדונים וגבירות.

ועדיין, מעבר למשחקי התפקידים הברורים והקבועים יש גם פעמים שבהם מוסיפים מסגרת משחק נוספת מעבר לנ"ל. למשל - מסגרת חיצונית וחד פעמית המאפשרת לתת כיוון מוגדר למפגש ראשון או משחק של דמויות אחרות לזוגות קבועים המאפשר יציאה מתוך המקום הקבוע לתוך דמויות אחרות' חד ממדיות ולחוות מערכת יחסים אחרת.

כן, רופא וחולה, מורה ותלמידה, שוטר ואסירה ועוד רבים אחרים. (כן...גם רופאה וחולה, מורה ותלמיד, שוטרת ואסיר...)

הגדרת המסגרת קובעת מראש יחסי כוח/מרות ברורים ומשאירה כר נרחב לצקת תוכן כזה ואחר כל אחד לפי רצונותיו וסטיותיו החולניות.

אני אישית מאמין שמשחקי תפקידים כאלו דורשים 3 מרכיבים עיקריים :

1. דבקות בלתי מתפשרת בדמות/תפקיד/מסגרת. (אם אני השוטר...אני לא פתאום מאוהב בך שנים...)
2. דמיון פורה וכשרון משחק מינימאלי.
3. קישור למציאות. (חיבור למציאות, מצבים אפשריים, דמויות ותפקידים מוכרים שעברו הסבה וכד')

זהו, קצת טרחה, (כמו קשירות שיברי) אבל אם מצאת את הסיפור ונכנסת לדמות...ויש לך שותף/שותפה אמין/ה, והריגוש ההדדי זורם ומפרה – יכול להיות ממש נחמד.....:)

למשל...אחרי המון שנים......
היא הייתה מנהלת שיווק שמעבירה לכיסה תשלומי הפרשים שנתנו לקוחות במזומן. אני המנכ"ל שעוקב אחריה זה זמן רב, זומם להפוך אותה לכלבה זונה שלי מאז שהתחילה בעבודה ורק חיכה להזדמנות שכזאת.

המשחק שוחק להפליא, שילב מוטיבים אמיתיים מאוד מחיינו, עבודותינו וכד'.

הבושה שלה להודות במעשייה, לשמוע את מה שאני מצפה ממנה מהיום והלאה ולא לעזוב את החדר בידיעה שהיא מהיום הפכה להיות רכושי להנאתי וכך תהייה מהיום הלאה.
הידיעה שהיא בעצם נסחטת למקום הזה וחסרת כל ברירה...ולא באה שוקקת מרצונה – משפילה מחד ומשחררת מאידך.

האצבעות שרעדו לחשוף את גופה לאט לעיני כשאני מזלזל ומשפיל אותה.

להציג את עצמה לי באופן יותר ויותר בוטה ומביך ,בלי שום חום ויחס.

לספוג את העונשים על שדייה החשופים, ישבנה וכל גופה.

לעמוד פעורה ולהכין את חור ישבנה לקבל אותי כי ,כלבה -זונה- גנבת, מזיינים בתחת.

לקבל אותי לתוכה ,כשהיא זועקת.

לנקות אותי בפיה החם , כשאני יוצא ממנה.

להמשיך לשרת אותי עמוק בפיה.

ועוד ועוד ועוד....

"אני לא החבר שלך", "אני לא המאהב שלך" – "את הכלבה שלי, שלי, של החברים שלי שתמיד מחייכים אלייך כשהם באים אלי לביקור וכולם יודעים מה הולך ,ושמהיום את הופכת לכלבה שלנו"

הכול היה שם...חזק ואמיתי...וכל כך דמיוני ושונה ממה שאנחנו באמת.

כמה שעות של חיים אחרים, ובסוף חיבוק ונשיקה.

אני כל כך אוהב אותך אישה שלי.