כבר הרבה זמן שאני מבקש אותך
ואת נוכחת-נפקדת במחשבותיי
כמו רוח קלילה על פני המים
ואולי את מבקשת אותי חזרה
אבל משהו מונע ממך להתגלות
אולי את בכלל מכווצת בפינת חדר חשוך
משותקת מפחד
מחכה
שאבוא ואדליק את האור, מבפנים החוצה
אני מסלק מהראש את המחשבה שאולי את לא קיימת
כי מישהו פעם, אמר לי זאת כך:
מחשבה מייצרת מציאות
ומציאות שאת לא קיימת בה
היא מציאות שאין לי עניין להתקיים בה בעצמי
אתמול חלמתי אותך, אותנו...
חלמתי שאני מגרש לך את כל הפחדים
שאני החומה שמפרידה בינך לכל השדים שלך
חלמתי שאת נכנעת לי
ושזה עושה אותך מאושרת ושלמה
חלמתי שאת בולעת את גאוותי
מרגישה אותה ממלאת לך את הגרון
וחונקת אותך
בזמן שאת מביטה למעלה לתוך העיניים שלי
ואז התעוררתי...
וליטפתי בעדינות את גאוותי
שהייתה זקורה וקשה
וכך, כשעיניי עצומות
ורסיסי מחשבות ממוקדים בך
גאוותי השפריצה לכל עבר
הלוואי ויכולת לטעום
אני בטוח שהיית מתמכרת...