העיניים מפתח לנשמה

זה לא משנה כמה שרציתי אותו אף פעם לא עלתה במוחי מחשבה כזאת להיות הזונה שלו.

תמיד הדליק אותי שעם כמה שהוא מושך אותי פיזית

אינטלקטואלית ערכים מבית

המכלול הזה שנוצר הריגוש האמיתי נוצר מהסגידה שלו כלפי.

הכי הזוי שהוא לא ידע שהוא יכול להיות כזה אני הפכתי אותו לכזה. 

גם אני בהתחלה לא ידעתי שאני כזאת למרות שכל הסימנים הצביעו על כך.

אם יש משהו שאני מתגעגעת וכמהה אליו כמו אוויר לנשימה זה למצוא את הריגוש הזה שוב, למצוא את החלק החסר בפאזל.

זה לא בום טראח זה לא דבר רגעי זה תהליך שמתבשל על אש קטנה.

אל תטעו אני לא מתגעגעת אליו, אני מתגעגעת לאיך שהוא גרם לי להרגיש הייתי מלכה 👸 והוא היה המלך השפוט שלי 🤴.

אני תמיד חולמת עליו על האיש ללא הפנים.

אני לא מצליחה להבין הרבה דברים בקשר לחלומות… 

אני תמיד חולמת עליו על האיש ההוא ללא פנים , אני חולמת על איך הוא גורם לי להרגיש על איך הוא מתייחס אלי על חוויות וטעמים. על הריח שלו שמזכיר לי קצת את דובאי.

על הטעם שלו קצת מלוח וקצת מר…

את הכל אני מצליחה רק הפנים רחוקות או מטושטשות.

גם הקול שלו בחלומות זה נשמע אחרת זה כמו טלפתיה ששומעים כל של מישהו אחר בראש כי לא באמת שומעים… קטע

בא לי לא רק לחלום פשוט בא לי למצוא…

לפעמים גם זה קורה אני פתאום מתגעגעת אליו.

אולי זה המזג האוויר שמשבש אותי 

החורף שבא וגשם שמציף את הזיכרונות.

הוא היה משורטט כמו אל יווני הייתי מעבירה את האצבעות שלי על הקוביות שלו אחרי ששכבנו. 

הוא תמיד היה רוצה להתכרבל ולספר לי על עצמו דברים שהוא לא היה מספר לאף אחד… 

הוא היה מרבה לדבר על אחיו הקטן כמה שהוא מעריץ אותו ורוצה להיות כמוהו והוא לא מצליח להבין את זה.

הוא היה כלכך יפה ברגעים האלה הוא היה  מתנסח בצורה כלכך אלגנטית ואינטלקטואלית.

הוא לא היה יודע לא היה לו אפילו מושג כמה סקסי זה היה בעיני ‏כמה כריזמה הזאת שלו הייתה משחקת לי בראש.

‏הקורונה הרחיקה בינינו אחרי שהגעתי למסקנה שהקשר בינינו לא בריא ולשנינו מגיע יותר.

סתם הרבה זמן לא נכנסתי לפה הייתי עסוקה מאוד.

הסופ״ש הורדתי את הרגל מהגז דווקא כשחשבתי שהולך להיות סופ״ש חורפי להתכרבל במיטה ולנוח. 

גיליתי שזה הסופ״ש הקייצי האחרון לשנת 2025 

בא לי בא לי ללכת למלון להתפנק לעשות מסאג׳ לאכול סושי ופשוט להיות בצ׳יל בבריכה.

שום דבר לא יעצור אותי! 

אפס בדחיית סיפוקים 🤣🤣🤣

נראה 

אז שבת שלום 

תמיד בתור ילדה לימדו אותי לשאוף גבוה ולחלום בגדול 

ועם הזמן ככל שאני מתבגרת ומזדקנת אני מגיעה למסקנה על עצמי שתמיד אני רוצה את מה שבלתי מושג ולא זה לא אומר שאני אלך עם גבר נשוי…

תמיד ידעתי שאני רוצה מישהו שיסתובב ראשים מישהו שנכנס לחדר וכל העיניים עליו. מישהו שיגרום לי להחסיר פעימה ולנשמתי להעתק (נעתקה אין לי מושג איך לרשום את זה נכון)   

אני צוחקת כי פתאום אני נזכרת שהייתי בדאנג׳ן דיי ממזמן לפני הקורונה ובנות ממש רבו ובכו כי הן רצו לעשות את הסצינה עם ניסן במסיבה.

והוא ממש לא הטיפוס של הגברים שהייתי אומרת את המשפט שרשמתי קודם עליו. 

לא אני לא עד כדי כך שטחית כל זה הייתה בעצם הקדמה שאני מחפשת את הבחור שהכי נכון לי , חריף , חד עם ראש על הכתפיים , עצמאי לחלוטין ועמיד.

וכן חשוב לי שיהיה גבוה אבל שיכבוש את החדר עם הכריזמה והטוב לב שלו.

ממרום גילי למדתי לנסות לדייק את מה שאני מחפשת ככה יהיה יותר קל לאדם הנכון להגיע 🙏❤️

בזמן האחרון המשפט הזה מצלצל לי המון גיל 40 מביא איתו המון מחשבה על זוגיות והמשכיות והבנתי שאני נופלת לתוך משבצת של החלום האמריקאי במקום להשקיע איפה שחשוב.

לי בתור אישה יש את היכולת לבחור ולהביא לבד חיים לעולם בלי עזרה של גבר.

יחד עם כל זה שאני אישה ודומיננטית גדלתי בבית חם ואוהב של הורים מושלמים אני כן חפצה בנפש זכרית שתהיה עוגן בקן. 

ולא לזרוק לי הורות משותפת זה לא אותו הדבר.

יום שבת מביא איתו המון מחשבות והמון תהיות בכל זאת אם אין אני לי מי לי… 

אנשים לא מודעים שהגורם מספר אחד לתמותה אצל אנשים מבוגרים זאת בדידות…

אז אאחל לעצמי ולכם להיות מוקפת חברים ומשפחה משפחה ❤️🙏

הרגע הזה שאני לוקחת אותך הבחור החתיך והמושך מהמציאות ומציתה את הדימיון

יש לי סרט שלם  שמתנהל לי בראש לפעמים זה אפילו קצת רומנטי…

נכון שאני לא היחידה שמפנטזת ?

אני מפנטזת מה אעשה לך או יותר נכון מה אתה תעשה לי…איפה אתה נוגע בי , מנשק אותי אני אפילו מדמיינת את הריח של הזיעה המלוחה שיורדת לי במורד הגב. 

מה אתה לוחש לי באוזן וכן לפעמים זה אפילו רומנטי 

אני אוהבת את המגע שלך את התחושה של מה שאתה גורם לי להרגיש את החום כמה אני אוהבת את החום. 

לפעמים אני פשוט אוהבת לשכב והראש שלי על החזה שלך מקשיבה לקצב הלב שלך.

כמה הייתי רוצה שיחצו הגבולות האלה 

משהו איתי השתנה 

אני חושבת שאנחנו כמו  כלי

שנשברים ומורכבים מחדש זה לא בדיוק אותו הדבר תמיד יש איזה חלק שנשבר שלא ניתן להשיבו.

חלק מאיתנו שחסר ומורגש.

בשנתיים האחרונות זה מורגש יותר מתמיד המצב המדיני משפיע גם על המצב הנפשי שרק התחיל להתאושש מהמגפה שפקדה אותנו ודיי השביתה לנו את הנורמליזציה.

והיום אנחנו קמים ומנרמלים ישיבה במקלטים והותר לפרסום. ולבל נשכח שיש אנשים שחיים בתת תנאים מתחת לאדמה רחוקים מהיקרים להם ומי יודע מה מצבם.

עצוב העולם השתגע וזאת רק ההתחלה.

מקווה שהדברים מפה רק ישתפרו והעולם החולה יחלים…

הכרנו מזמן ממש מזמן עוד לפני הקורונה שהייתי יוצאת למסיבות 

היינו מדברים הרבה הוא היה כל מה שחיפשתי גבר מסוקס חסון נאה אינטליגנטי מעולם לא נפגשנו.

לפעמים אני חושבת שיש אנשים שעצם השיח זה ריגוש עבורם אבל מפה ועד להיפגש זה קפיצה יותר מידי גדולה עבורם.

לפעמים אני נופלת למערבולת שלא שייכת לי אלה לאדם נוסף שפשוט מבולבל ולא בטוח בעצמו. 

הפנטזיה תמיד תהיה קיימת והמחשבה של מה אם ? ומה היה יכול לקרות? 

אני משחררת את המקום הזה זה לא בריא להאחז בריק.

לפעמים אני עיוורת לטיב האנשים בדיוק כמו עיוור צבעים יש לי פיקציה בראש של איזה אדם אתה והלוואי שזה היה נכון.

אתה לא כאן , כבר הרבה זמן שלא חשבתי עלייך 

למה חזרת מהשאול? שוב פעם הערת את השד שבי שאוהב לשחק שח מט עם עצמו. 

זה מעייף אותי אני חושבת עלייך

אני לא פונה.

סוגרת את הדלת וממשיכה הלאה.

תמיד יש אחד כזה…

גם שהכל על פניו נשמע מושלם 

אני בסוף מתאכזבת

זה פשוט לא פייר גם ככה קשה למצוא התאמה ועד שזה כן קורה משהו פשוט נופל בין הכיסאות.

כן אני מתוסכלת

לכולם יש את הימים האלה…

מקווה למצוא את המיוחל ולא אני לא מסתפקת בשאריות עד שיבוא…