לפני 5 שנים. 9 ביולי 2018 בשעה 9:10
have kids but want them
סכה"כ מרגיש לי לגיט :)
חפץ לב
לפני 6 שנים. 27 במרץ 2018 בשעה 18:24
רגש
לפני 6 שנים. 2 במרץ 2018 בשעה 20:31
והריח של הסיגריות סודק אותי ואני שוב מבקשת להיות חלק מהנשימות שלו
לפני 6 שנים. 27 בפברואר 2018 בשעה 11:14
נוכל לשתוק ביחד
נוכל לנשוך שפתיים
רק כדי להחליף את הכאב
נוכל לצעוק : זאב זאב
נוכל לבחור להתאהב
https://www.youtube.com/watch?v=ge7-tiuo51s
לפני 6 שנים. 13 בנובמבר 2017 בשעה 20:25
כואב לי הגרון וכבר ניסיתי את כל תרופות הסבתא שאני מכירה.
הדבר היחיד שעוד לא ניסיתי זה לשתות את הזרע שלך.
שנה שעברה זו היתה התרופה הכי טובה
לפני 6 שנים. 10 באוקטובר 2017 בשעה 19:19
אני עושה את זה בכל פעם, לעצמי.
אני מבטיחה, נשבעת ומעבירה אותך לארכיון שיחות (או מוחקת את הטלפון, השיחות ואת כל שמך וזכרך) ובימים הראשונים אני חזקה והחלטית - לא פונה, לא חושבת, לא בודקת (רק אם אתה מחובר) וחיה, פשוט חיה בלעדיך.
אבל ברגע האחרון, ממש בשעות הקריטיות, כשהזיכרון שלך מטשטש אני שולחת יד לקרב אותך אליי.
שולחת הודעה או חיוך או בדיחה. ברור שיש המון סיבות אוביקטיביות בכל פעם מחדש, ברור שפשוט ראיתי משהו וידעתי שרק אתה תצחק ממנו כמוני או שאפילו סתם רציתי לחטט לעצמי בפצע דקה לפני שהוא מגליד.
ועדיין זה לא אתה זו אני, זו אני שמתקשה לסגור את הדלת בלי קשר למי שעומד מאחוריה ולסיכויים שיכנס פעם פנימה וימלא את החדר ואת עולמה.
זו אני שצריכה ללמוד ללכת לבד ולא להסתכל אחורה ולהשאר קפואה באותה נקודה.
הפעם אצליח, הפעם אתקדם, הפעם לא אעצור את עצמי.
לא חוזרת, לא עוצרת.
כבר חמש שעות.
לפני 6 שנים. 26 בספטמבר 2017 בשעה 17:08
כבר לא חשבתי שאני מסוגלת להרגיש משהו, כבר חשבתי שאני מצליחה להסתדר בלי זה ועכשיו אני לא מצליחה להפסיק להרגיש.
זה מצחיק איך זה קרה בלי כוונה, שלי או שלך, זה מדהים איך דווקא המלחמה שלי עם זה והבקשה להמנע משיחה עלינו ודברים נורמליים גרמה לי לרצות כל כך.
אני חושבת שאלה מצבי הקיצון שמדליקים אותי, ככל שהמציאות יותר קשה כך המרחק ממנה גורם לי הנאה.
זה כמו לקרוא ביחד ספר; להכנס לעלילה שאתה מחבר עבורי ולהגשים לך רצונות בצבעים, אני נהנית להמציא איתך יקום מקביל, להאחז ולהאמין בך.
זה לוקח זמן עד שמקבלים את האמון שלי אבל כרגע אני הולכת מאחוריך, עושה כל מה שתבקש וחושבת על דרכים נוספת להיות שימושית עבורך.
אני מרוצה כשאתה מרוצה, אני מרצה ואתה מרוצה. אני רוצה ואתה ...
לפני 6 שנים. 3 בספטמבר 2017 בשעה 2:10
Just when I thought I was out you pull me back in
אני רוצה לכתוב יותר, לספר לך בדיוק מה אני מרגישה, כמה שאני מופתעת מעצמי וכמה שאני לא מצליחה לישון מרוב שזה מבלבל אותי אבל אני לא מצליחה. בכל מקרה לא תדע שזה נכתב לך, שאני כתבתי, שאני מרגישה משהו. שאני רוצה. שהקול שלך גומר זה בערך הדבר היחיד שאני שומעת בכל פעם שאני עוצמת את העיניים ושאני רוצה, כל כך רוצה, לכאוב ולהיות שם בשבילך.
שרפתי כרטיס שפתחתי פעם כשעוד רציתי עתיד נקי כדי לכתוב לך כמה שאני מעדיפה משהו מרסק איתך.
אני רוצה להיות כרוכה בין הרגליים שלך וללקק לך את האשכים כשאתה הולך שוב להשתין. אני רוצה להגיד לך את כל הדברים הכי מטורפים שאי פעם חשבתי ולהגיר עליך את כל הפחדים. אני רוצה להיות זונה ושקטה ואני רוצה שתתקשר אליי באמצע יום עבודה ותגיד שהיית צריך את השקט שלך לכמה דקות.
אני רוצה להמשיך לחשוב על זה גם שבועות אחרי, גם אחרי שאמרתי שזה מסובך מידי ואני לא רוצה בעצם. אני רוצה להרגיש גאה שאני שקט, אני רוצה להיות בחירה. אני רוצה.
ואתה?
לפני 6 שנים. 3 בספטמבר 2017 בשעה 1:46
מאוחר מידי לקחת כדור שינה וכל הניסיונות הרגילים שלי להרדם נכשלו. אני מעירה את הכרטיס הישן שפתחתי, פעם כשרציתי עתיד נקי, כדי לשרוף גם אותו.
כשפתחתי את הדלת היום לא חשבתי שהעבר יחכה לי עם ריח מוכר וציפיות מקושטות בהבטחות אהבה שלא התגשמו. בספר שאני קוראת הקלישאות מציפות אותי וכשהוא מפתיע אותה עם my everything אני חושבת על זה שלימד אותי לרקוד בסלון והבטיח לי ביחד עם בארי להשאר איתי תמיד.