שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

דרך העיניים

לפני 3 שבועות. 1 בנובמבר 2024 בשעה 18:36

היא עמדה במרכז החדר, אוחזת בסטרפאון ומביטה בו כשהוא עומד מולה, קצת מהוסס, קצת דרוך, היא הסתכלה עליו במבט חד, כזה שלא משאיר מקום לספק. זה היה רגע שחזיר את הזיכרונות מהפגישות שלהם בקליניקה, רק שהפעם הדינמיקה הייתה אחרת לגמרי.

"בוא לפה" היא אמרה בטון שלא משאיר ברירה, ובוא עשה בדיוק מה שהיא רצתה, מתקרב אליה עם עם עיניים מושפלות אבל לב פועם בטירוף. הוא הרגיש את המתח באוויר, את התחושה שהולך לקרות משהו שישנה הכל.

"תסתובב" היא התחילה, אבל אז עצרה. "בעצם לא.. היום נעדה את זה אחרת", היא אמרה, הקול שלה התגמש קצת אבל עדיין היה מלא בסמכות. היא התיישבה על הכורסה והצביעה על הברכיים שלה. "בוא, שב עליי. עם הפנים אליי"

הוא עצר לשניהם, המום, אבל הבין שאין לן ממש ברירה. הוא התקרב ולקח נשימה עמוקה, מתיישב באיטיות על הירכיים שלה, מרגיש את הסטרפאון נלחץ אליו. זה היה אינטימי, וגם מביך בצורה שקשה להסביר.

היא הניחה את הידיים שלה על המותניים שלו, מביטה לו ישר בעיניים. "עכשיו", היא התחילה, הקול שלה רך, כמעט מתגרה. "תגיד לי למה אתה אוהב את זה, למה אתה מוכן לשים את עצמך ככה בשבילי? מה זה עושה לך?

הוא בלע רוק, מרגיש את הבושה עולה ומציפה אותו. "אני.. אני אוהב את זה כי.." הוא גמגם. הפנים שלו בוערות ממבוכה. "זה עושה לי להרגיש.. בושה. אבל.. גם עונג, כמו תערובת כזו.."

"תמשיך", היא דרשה, מזיזה אותו בעדינות כך שירגיש את הסטרפאון עוד יותר. הוא נאנק וזה גרם לו להרגיש עוד יותר חשוף, עוד יותר קטן.

"זה משפיל אותי" הוא המשיך בקול רועד. "אני מרגיש חסר אונים.. כאילו אני לגמרי שלך. זה מבלבל, אבל גם.. גם ממלא אותי באיזו דרך משונה".

היא החלה להזיז אותו בעדינות על ירכיה, מכתיבה את התנועות, והוא רק הלך לאיבוד בתחושות. "ספר לי עוד", היא לחצה. איך זה מרגיש לך?

הוא נאבק בבושה. "זה.. זה גורם לי להרגיש כמו ילדה קטנה שמבצעת פקודות. זה משפיל, אבל אני לא יכול להפסיק לרצות את זה. את השליטה שיש לך עליי.

היא חייכה, מרגישה איך הכוח שלה מתעצם. היא החזיקה אותו יותר חזק, גורמת לו להנעץ שוב ושוב, וצפתה בו כשהוא נאבק להוציא את במילים. "זה מצחיק אותי", היא אמרה, צוחקת קצת. "תראה אותך, מקפץ ככה, נאנח כמו ילדה קטנה. וזה בדיוק מה שאתה, נכון? ילדה קטנה שלי".

הוא הרגיש את הבושה והעונג נתערבבים בתוכו בצורה כמעט בלתי נסבלת. הוא לא ידע אם הוא שונא את התחושה או משתוקק אליה, אבל הוא כן ידע דבר אחד: היא גרמה לו להתמסר לגמרי, ולא הייתה לו שום דרך חזרה.

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י